הלכה ליום שני י"ג אב תשפ"ו 27 ביולי 2026

טבילת הידיים במי הים

בהלכה הקודמת ביארנו, שמי שנמצא על חוף הים, ומעוניין לאכול פת לחם, אינו יכול לקחת ממי הים בכלי וליטול את ידיו, כי מי הים המלוחים, פסולים לנטילת ידיים.

טבילת הידיים במי מעיין, ים, מקוה
וכל זה לגבי "נטילת ידיים", אבל יש עוד אופן לטהר את הידיים כדי לאכול לחם. והוא על ידי "טבילת הידיים". כלומר, הטבלת הידיים במי הים ממש, בלי להעביר את המים לכלי.

ולדוגמא, אדם הנמצא סמוך למעיין מים, אינו צריך ליטול את ידיו בכלי דוקא, אפילו אם המים מתוקים, אלא רשאי לטבול את ידיו במי המעיין, ומיד אחר כך רשאי לגעת ולאכול פת לחם.

וכן הנמצא בסמוך לים, אף על פי שהמים הנמצאים בו הם מלוחים, מכל מקום הוא רשאי להתקרב מעט לים, ולהטביל את ידיו בתוך מי הים. ובזה יוצא ידי חובת טבילת הידיים לסעודה.

וכן הדין לגבי מי שיש לו מקוה טהרה, שיכול לטבול את ידיו במי המקוה, ויוצא בזה ידי חובת טבילת הידיים, כדין הנוטל את ידיו. ואפילו אם המים אינם ראויים לשתיה, וכגון ששמו הרבה "כלור" במים כדי לשמור עליהם נקיים, בכל זאת הם ראויים וכשרים להטבלת הידיים בהם.

הטובל את ידיו, כמה פעמים יטבול ידיו, ומה יברך?
הטובל את ידיו, אינו צריך לטובלם כמה פעמים במים, כפי שאנו נוהגים בנטילת ידיים, אלא די לו בטבילת הידיים פעם אחת ותו לא.

המטביל את ידיו במים, מברך "על נטילת ידיים", כדין הנוטל ידיו מן הכלי. ולא יברך "על טבילת ידיים". (הכל מבואר בשלחן ערוך סימן קנט). ואם טעה ובירך "על טבילת ידיים" או "על שטיפת ידיים", יצא ידי חובתו. (הלכה ברורה בסוף הסימן).

שאלות ותשובות על ההלכה

אם מיי המקווה טובים לנטילת ידיים, אז למה כשיוצאים מהמקווה ומסיימים להתלבש נוטלים שוב את היידים? ט"ז אב תשפ"ו / 30 ביולי 2026

עקרונית, מקוה, כמו בור מים טבעי, ממי גשמים, כשר לטבילת ידים. במקואות שלנו, שחם שם, דינו במקצת כדין בית המרחץ, שמי שנכנס לשם צריך ליטול ידיו. וגם אנשים נוגעים לאחר צאתם, במקומות המכוסים, כשמתלבש וכדומה, לכן צריך לחזור וליטול ידיו.

יורה לנו רבנו מה דין נטילת ידיים בים המלח י"ג אב תשפ"ב / 10 באוגוסט 2022

ליטול ידיים ממי הים, אי אפשר, אבל יכול להטביל את ידיו במי הים, ויוצא ידי חובה בזה, ויברך על נטילת ידיים. שלחן ערוך סימן קנט.

האם הוא הדין בבריכה שהיא מחוץ לאדמה שיש בו 40 סאה ? י"ז תמוז תשפ"א / 27 ביוני 2021

מים בבריכה, דינם כמים בתוך כלי, שאינם מטהרים אפילו כשיש בהם ארבעים סאה. רק מים שמכונסים באדמה נחשבים כמי מקוה שמטהרים. תבורכו,

ההלכה ברורה כותב לברך "על נטילת ידיים" רק במי מעין או מקוה שהם מתוקים, הוא לא כותב על מי ים שהם מלוחים ופסולים משתיית כלב. אמנם בילקוט יוסף כתב לברך גם על מי ים, "על נטילת ידיים", מה הדין? ט"ז סיון תשע"ז / 10 ביוני 2017

יש להקל בזה גם בטבילת ידיים בים. והוא דין מוסכם. וכן כתב בהלכה ברורה ח"ח עמוד קצט.

האם לפי הרמ"א ולמנהג האשכנזים, מברכים על נטילת ידיים  או  טבילת ידיים ? י"ב סיון תשע"ז / 6 ביוני 2017

יברך על נטילת ידיים גם למנהג האשכנזים. ואף שהרמ"א בסימן קנט כתב לברך על טבילת ידיים או על שטיפת ידיים, מכל מקום רבים מגדולי האחרונים מאשכנז כתבו שאין המנהג כן.

מתי מברכים על הנטילה, לפני ההטבלה או אחרי? י"ב סיון תשע"ז / 6 ביוני 2017

יברך לאחר הטבילה

באלו מצבים עושים רק טבילה לידיים? י"א סיון תשע"ג / 20 במאי 2013

אין עדיפות לנטילת ידיים, על פני טבילתן. ובכל עת שרוצה ושיכול לטבול את ידיו, כגון שיש לפניו מעיין, נהר או אגם או ים או מקוה, יכול לטבול את ידיו.

האם אפשר בבקשה, לקבל את המקור של שתי ההלכות האחרונות? כ"ח אייר תשע"ג / 8 במאי 2013

מקור הדברים מבואר בהלכה, בשלחן ערוך סימן קנט, ובאחרונים, ובהלכה ברורה שם.

מדוע כשמטבילים הידיים ישירות במים המלוחים ללא נטלה,זה מותר כשהמים עדיין בעצם מלוחים ולא ראויים אפילו לשתיית כלב? מה השוני בעצם שמתיר זאת? כ"ח אייר תשע"ג / 8 במאי 2013

ישנם דינים חלוקים בין נטילת ידיים לטבילת ידיים. כי טבילת ידיים מועילה כמו שטבילה במקוה (לידיים), ולגבי דיני טבילה לא שייך פסול מים מלוחים.

8 ההלכות הפופולריות

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה


נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים על פחות משיעור כביצה

בהלכה הקודמת, הבאנו את דברי מרן השלחן ערוך שפסק, שמי שאוכל פחות מכזית פת, כלומר, פחות מעשרים ושבע גרם פת, אינו צריך ליטול את ידיו. (ושיעור עשרים ושבע גרם פת, יש לשערו באופן כזה, שאם יקח את הפת ויכניס אותה בדוחק בתוך בקבוק של תינוק, יהיה השיעור 27 סמ"ק. והוא בערך שיעור של שני שלישים מהחלק הרך שב......

לקריאת ההלכה