שאלה: בימות הקיץ כשמבקרים בחוף הים ורוצים לאכול פת לחם, האם אפשר ליטול ידיים עם כלי שממלאים אותו במי הים?
תשובה: בדיני נטילת ידיים המבוארים במשנה ובגמרא למדנו, שמים שהם מלוחים או סרוחים, עד שאינם ראויים אפילו לכלב, כלומר, שגם הכלב אינו יכול לשתות מהם, הרי הם פסולים לנטילת ידיים. וכן מים שהם מרים, עד כדי כך שאפילו בהמה או כלב אינו יכול לשתות מהם, פסולים לנטילת ידיים. וכן שנינו במשנה במסכת ידיים (פ"א משנה ג), שהמים המלוחים פסולים לנטילת ידיים. וכן פסקו כל הפוסקים, ומרן השלחן ערוך (סימן קס).
לפיכך הדין ברור, שאי אפשר לקחת כלי (ספל), ולמלאותו במי הים, וליטול בעזרתם את הידיים לסעודה. כי מים אלה פסולים לנטילה, שהרי מי הים הם מלוחים מאד ואינם ראויים לשתיה אפילו עבור כלב.
מים מותפלים
וכאן עלינו לדון לגבי "מים מותפלים", כלומר, מי ים שעברו תהליך ניקוי עד שאפשר לשתות מהם, האם אפשר גם ליטול מהם ידיים או לא? שהרי ידוע שבזמן הזה בארץ ישראל הרבה מאד מהמים שזורמים בברזים הם מי ים שעברו תהליך "התפלה" שיכשיר אותם להיות ראויים לשתיה.
מים שנעשה בהם מלאכה
ותחילה עלינו להקדים ש"מים שנעשתה בהם מלאכה", כגון מים ששרו בתוכם פת כדי לרכך אותה, וכן מים שהדיחו בהם כלים וכדומה, הרי הם פסולים לנטילת ידיים, אפילו אם הם נקיים לגמרי. כמו שפסק מרן בשלחן ערוך (שם, סעיף ב).
ולפיכך, מים שהדיחו בהם כלים, אף על פי שהם עדיין נקיים, וניתן לשתות בהם, בכל זאת הם פסולים לנטילת ידיים, שהרי נעשתה בהם מלאכה. ואם נאמר שדין מי ים מלוחים שווה לגמרי לדין מים שנעשתה בהם מלאכה, הרי שלמי הים אין תקנה בכלל, ואפילו אם יסננו אותם עד שיהיו ראויים לשתיה, אי אפשר ליטול בהם ידיים לסעודה.
אולם באמת יש חילוק בין מים שנפסלו לנטילת ידיים מחמת מלאכה שנעשתה בהם, לבין מים שנפסלו לנטילת ידיים מחמת טעמם המלוח. כי מים שהם פסולים רק מחמת מליחותם, ניתן באמת להכשיר אותם לשימוש אפילו לנטילת ידיים על ידי סינונם כפי שעושים כיום, שהרי כעת הם ראויים וטובים לשתיה. ואין זה דומה למים שנעשתה בהם מלאכה, שאין להם תקנה כלל, ואסור להשתמש בהם לנטילת ידיים אפילו אם יסננו אותם כמה פעמים.
מי שופכין שהותפלו
ולגבי מי שופכין שעברו תהליך התפלה, כלומר, מי ביוב ממש, שניקו אותם היטב עד שנעשו ראויים לשתיה עבור בעלי חיים, וכן לצורך השקיית השדות והגינות בסביבות חופי הים, כפי שעושים בזמנינו, הדין הוא שהמים הללו פסולים לנטילת ידיים, מפני שהסיבה הראשית שבגללה פסלנו אותם לנטילת ידיים, אינה מחמת מליחות או טינוף שהיה בהם, אלא מחמת שנעשתה בהם מלאכה, וההתפלה אינה מוציאה את המים מפסול זה, שסוף סוף אלהו הם אותם המים שנעשתה בהם מלאכה, בשטיפת כלים וכדומה. וכפי התנאים שביאר בזה בשו"ת אוצרות יוסף (סימן ז, עמוד לד. ושם הובאו דברי הגר"ש ואזנר זצ"ל, שכתב שאם חילחלו את המים באדמה, כעין מי תהום, הרי פנים חדשות באו לכאן, והם כשרים לנטילת ידיים.).
לסיכום: מי ים פסולים לנטילת ידיים. ומי ים מותפלים כשרים לנטילת ידיים. ובהלכה הבאה נבאר כיצד ניתן לטהר את הידיים גם במי הים.
