שנה הבאה (תשס"ח), היא שנת שמיטה, ועל כן נבאר מקצת מדיני השביעית השיכים בכללות לימים אלו. דין שמיטת קרקעות אינו נוהג אלא בארץ ישראל,(ולכן לא נאריך יותר מדי בדינים אלו, בכדי שלא לגרום להפסד לימוד הלכה למעשה לבני חוץ לארץ.) מצות שמיטת כספים שייכת אף בחוץ לארץ.
נאמר בתורה (שמות כג) "ושש שנים תזרע את ארצך, ואספת את תבואתה. והשביעית תשמטנה ונטשתה, ואכלו אביוני עמך, ויתרם (הנותר מהם) תאכל חית השדה, כן תעשה לכרמך ולזיתך".
ובספר ויקרא (כה) נאמר "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, כי תבאו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לה'. שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך, ואספת את תבואתה. ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה', שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור, את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור, שנת שבתון יהיה לארץ.
מכאן, שמצות עשה לשבות מעבודת הארץ ועבודת האילן בשנה השביעית, וכל העושה מלאכה מעבודת הארץ או האילנות בשנה זו עובר על כמה איסורי תורה.
ושלשה מצוות עיקריות נאמרו אודות שנה זו. מצות שביתת הארץ, שהיא לשבות מעבודת האדמה בשביעית, כגון חרישה זריעה ונטיעה. מצות שמיטת הפירות, שהיא להפקיר את כל תנובת השדה והאילנות של שנה זו. וכן לבער מן הבית כל מין שהגיע זמן ביעורו (ודין זה יבואר בעזרת ה' במהלך שנת השמיטה). מצות שמיטת כספים, שהיא להשמיט (כלומר, לא לגבות) את כל החובות שעברה עליהם שנת השמיטה. (ודין זה גם כן יבואר בעזרת ה', בזמנו, כלומר סמוך לסוף שנת השמיטה).
נחלקו רבותינו האם שמיטה נוהגת בזמן הזה (שאין רוב ישראל על אדמתם) מן התורה או רק מדברי חכמים. והסכמת רוב הפוסקים שאין דין שביעית בזמן הזה אלא מדרבנן, וכן עיקר להלכה, ועל כן בכל הספיקות בעניני שביעית אנו תופסים להקל, שכן ספק דרבנן להקל.
אסרו חכמים לנטוע אילן עושה פירות בתוך פחות מארבעים וארבעה ימים סמוך לשנת השמיטה, שהנוטע סמוך לשמיטה, יחשדוהו שנטע בשביעית (מחמת סיבה שלא נוכל לפרטה כאן, מפני שהיא נוגעת ליסודות ארוכים בהלכות ערלה). ועל כן מיום ט"ו לחודש אב בשנה השישית אסור לנטוע עצי מאכל. אולם אילנות סרק שאין להם פירות, מותר לנוטעם אף לאחר זמן זה. ויש אומרים שאף באילנות סרק יש להחמיר שלא לנוטעם לאחר ט"ו לחודש אלול, מפני שאז יש לחוש שקליטת האילן בקרקע תהיה בשנת השמיטה, ולכתחילה יש לחוש לדבריהם.
