מחר יום שישי ג' מר חשוון, הוא היום בו נסתלק מעלינו מרן אבינו רועינו רבינו עובדיה יוסף זכר צדיק לברכה, ועלינו להזכיר מדבריו, כי כולנו שותים בצמא את אמרותיו.
בהספד שנשא מרן רבינו זצ"ל לאחר פטירת מורו ורבו הגאון רבי עזרא עטיה זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף, הזכיר מרן זצ"ל את דברי רבותינו בגמרא במסכת סנהדרין (דף צב.), "כל המלמד תורה בעולם הזה, זוכה ומלמדה לעולם הבא, שנאמר, וּמַרְוֶה גַּם הוּא יוֹרֶה". והקשה על כך מרן זצ"ל, שלכאורה מהי המעלה המיוחדת שיש לאדם בכך שיזכה ללמד תורה לעולם הבא?
והסביר זאת על פי דברי רבותינו בגמרא (עבודה זרה דף ה.), אמר ריש לקיש, בואו ונחזיק טובה לאבותינו, שאלמלא חטאו בעגל, אנו נחשבים כמי שלא באו לעולם. ופירש רש"י, שאילו לא חטאו אבותינו במדבר, היו נשארים חיים וקיימים לעולם, וביחס אליהם, אין אנו שווים כלום, שהרי על אנשי דור המדבר נאמר "אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם", שלא היו אמורים למות לעולם, ורק בגלל חטא העגל, נאמר עליהם "אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ". נמצא שכל מה שהאחרונים נחשבים גדולים בדורם, הכל הוא באופן יחסי, מאחר ואותם שקדמו להם כבר נסתלקו לבית עולמם.
והנה כשהצדיק מן הדורות האחרונים נפטר, ונשמתו הולכת לגנזי מרומים לעולם הנשמות, ובישיבה של מעלה נמצאים כל התנאים והאמוראים קדושי עליון הנפלאים בתורתם, והגאונים והפוסקים ראשונים ואחרונים כולם נמצאים שם. והרי אמרו רבותינו (בעירובין נג.), לבם של הראשונים, כגון רבי עקיבא וחביריו, כפתחו של אולם, ושל אחרונים, כגון רבי חייא ורבי אושעיה, כפתחו של היכל, ואמר רבי יוחנן, "ואנו, כמלוא מחט דיסקית". ואם כן, איך יתכן שיהיה כח ביד חכם מהדורות האחרונים להשמיע את דברי תורתו בפני גאוני עולם מהדורות הקודמים.
אולם הצדיק שטרח כל ימיו ללמד תורה לעם ישראל, להגדיל תורה ולהאדירה, בבואו לישיבה של מעלה, הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מלמדו תורה, כאמור "אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל, מַדְרִיכֲךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ", ומרחיב דעתו בחכמה, עד שיהיה ראוי גם שם ללמד תורה, ומתקיים בו מה שנאמר, "וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ". נמצא שיש מעלה עצומה למי שזוכה ללמד תורה בשמי מרומים, ועל זה נאמר "ומרוה גם הוא יורה", כלומר, שאף במקום שנמצאים שם גדולי עולם הענקים בתורתם, אף על פי כן גם הוא יורה.
והנה מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, תכלית דרכו בפסיקת ההלכה ובהנהגת הציבור, היתה הידיעה הברורה, שאנו לא נחשבים כלום בפני רבותינו הקדמונים, ולכן כאשר אדם מבקש דרך בהנהגה או בהלכה, עליו לשאת עיניו אל ההרים, הם גאוני קדם, התנאים והאמוראים והפוסקים, לשמוע את דבריהם כיצד עליו לנהוג. ומטעם זה רוב ספרי מרן זצ"ל מלאים זיו בפלפול וחשבון דברי הפוסקים אשר קדמונו, ולא סמך על סברתו העצמית, לא להקל ולא להחמיר.
כאשר היה מרן זצ"ל כבן עשרים וארבע שנים, הושיבו רבו הגאון רבי עזרא עטיה כחבר בבית הדין אשר בראשותו, בצוותא עם הגאון רבי יהודה שאקו זצ"ל שהיה מגאוני ירושלים. (ובית דין זה שישב בו מרן, הוא בית הדין העתיק שישב בירושלים עד לפני כשישים שנה, ובו ישב הגאון מרן החיד"א ועוד מגדולי רבני ירושלים), וכאשר היתה הפוגה בין דיון לדיון, היה מרן זצ"ל מנצל את הזמן, ומשמיע לפני רבי עזרא עטיה ורבי יהודה שאקו את חידושיו ופסקיו, והם היו מחוים דעתם על דבריו. ואמר מרן זצ"ל, "מעולם לא פסקתי הלכה כדברי, בענין שרבי עזרא עטיה לא הסכים עמי. ואף אם הייתי בטוח שהצדק עמי, הייתי מבטל דעתי בפני דעתו".
הא לפניכם גאון עולם הבקי בכל חדרי תורה, שידע לנכון לעשות לו רב, ולבטל דעתו בפניו, ולא לסמוך רק על דעתינו, כי הראשונים זכו לשמש את אלה שקדמום, ושכלם זך יותר, ועל כן חלילה לנו לחשוב את עצמינו חכמים יותר מכל אלה שחיו לפנינו, אלא עלינו להביט תמיד אליהם, ולצעוד בדרכם צעד אחר צעד.
בימים אלה, שבעוונות הרבים החושך יכסה ארץ, והדברים היסודיים ביותר שאבותינו מסרו עליהם את נפשם, הולכים ומטשטשים, ובפרט כאשר מבקשים לערוך שינויים ולקדם רפורמות בדת תורתינו הקדושה, עלינו לחזק ולהתחזק, אשרינו שזכינו שיש לנו אב זקן, שיש לנו על מי להשען בפסיקת ההלכה, שיש לנו לאור מי ללכת בהנהגת הציבור, נמשיך בעזרת ה' בכל הכח לעסוק בתורה הקדושה בדרך ישרה, לחנך את ילדינו לתורה ולתעודה, ולהקים דור ישרים מבורך, ובכך נעשה לתורה שלא תשתכח חס ושלום מישראל. ובעזרת ה', נזכה במהרה לימי הגאולה השלימה, שאז נזכה כולנו לעלות מעלה מעלה במעלות נפלאות, ונזכה ללמוד תורה בהשפעה רוחנית נבואית מאת ה' יתברך מן השמים, ומרן רבינו זצ"ל יעמוד חי בתוכינו, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.
