הלכה ליום שלישי י"ג חשון תשפ"ב 19 באוקטובר 2021

ההלכה מוקדשת להצלחת עבור

איציק -יצחק בן פאני

הוקדש על ידי

המשפחה

מלאכות המותרות והאסורות בשביעית

בהלכה זו ובבאה אחריה נבאר את עיקרי הדינים הנוגעים לטיפול בגינות נוי בשביעית. ולא נבאר את כל פרטי הדינים בזה, מפני בני חוץ לארץ, שהלכות אלה אינן נוגעות להם הלכה למעשה.

מלאכות האסורות מן התורה ודרבנן
חלק מן המלאכות האסורות בשביעית, אסורות מן התורה. וחלקן אסורות מדרבנן (מגזירת חז"ל).

מלאכות האסורות בשביעית מן התורה, אלו הן: זריעה, נטיעה, זמירה (קיצוץ האילנות בכרמים), קצירת מה שגדל בשדות, בצירת מה שגדל באילנות, וחרישה.

מלאכות האסורות בשביעית מדרבנן, אלו הן: השקייה, דישון, סיקול אבנים, הדברה, וכן כל כיוצא בזה ממה שרגילים לעבוד בשדה.

"לאוקמי" – "לאברויי"
ישנן שתי הגדרות למלאכות הנעשות בעבודת האדמה. יש מלאכות שהן "לאוקמי אילנא", כלומר, כדי להחזיק את הגידולים והאילנות שלא יפסדו. ויש מלאכות שהן "לאברויי אילנא", כלומר, להטיב עם הגידולים, שיצמחו באופן טוב יותר.

דין מלאכות דרבנן
מלאכות האסורות מדרבנן, התירו חכמים לעשותן בשביעית כשהן "לאוקמי". ולפיכך, מותר להשקות בשביעית, וכן מותר להדביר בשביעית כאשר הדבר הכרחי לקיום האילן או הדשא וכדומה. אבל כאשר המלאכה באה "לאברויי", כלומר, לשפר את מצב הגידולים, ולא להצילם מהפסד, אזי אסור לעשותה בשביעית. ולפיכך, בדרך כלל אין לדשן ולזבל אילנות בשביעית, מאחר והפסקה של שנה אחת בזיבול אינה ממיתה או גורמת נזק גדול לאילן.

דין מלאכות דאוריתא
מלאכות האסורות מן התורה, נחלקו רבותינו הראשונים אם מותר לעשותן בשביעית אף כאשר הן באות "לאוקמי". שלדעת הרמב"ם, אין לעשות מלאכות אלה כלל בשביעית. ולדעת רש"י, מלאכות אלה מותרות בשביעית כשהן באות "לאוקמי", כלומר, להציל את האילן.

ולהלכה, אף שמעיקר הדין יש להקל בזה כדעת רש"י, מכל מקום טוב לעשות מלאכות אלה על ידי גוי, או בשינוי. כמו שפסק בספר ילקוט יוסף שביעית (עמוד שכט).

ומבחינה מעשית, בגינות ביתיות בדרך כלל אין הכרח לעשות שום מלאכה שהיא אסורה מן התורה בשביעית. וכל המלאכות סובלות דיחוי, מלבד מלאכת ההשקיה, (וכיסוח הדשא, שגם הוא הכרחי בשביעית כדי שהדשא לא ימות. ומה שיש מייעצים לדשן את הגינות מערב שביעית על ידי דשן שמשתחרר לאט לאט, אין הדבר פשוט להקל בזה במקום שאין הכרח, משום ששיחרור הדשן נגרם על ידי פעולת ההשקיה שמשקים בידיים בשנת השמיטה). 

מי שגדלים אצלו פירות או ירקות, עליו להפקירם בשביעית, כדי שיוכל כל מי שיחפוץ בכל, לבוא ולקחת מן הפירות. ולכל הפחות, יש לתלות שלט בפתח הגינה או הבנין, ולהודיע, שיש בגינה פירות שביעית, ושכל מי שחפץ בכך יוכל לבקש להכנס ולקחת מן הפירות.

ולסיכום: מותר להשקות בשביעית. ושאר המלאכות ההכרחיות, אם הן אסורות מדרבנן, מותר לעשותן כדי שלא יוזקו האילנות. ואם הן אסורות מן התורה, טוב לעשותן על ידי גוי, או בשינוי. ומלאכות הנעשות להטיב עם האילנות, ולא להצילן, אסור לעשותן בשביעית.

שאלות ותשובות על ההלכה

האם בעליו של אילן (פרי) יכול ליהנות מפירותיו בשנת השמיטה או רק שאחרים ייהנו? כ"ב חשון תשע"ה / 15 בנובמבר 2014

רשאי לקטוף מן הפירות מעט לשימושו הפרטי, ואין בדבר איסור. רק שעליו לאפשר גם לאחרים לקחת

8 ההלכות הפופולריות

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה


נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים על פחות משיעור כביצה

בהלכה הקודמת, הבאנו את דברי מרן השלחן ערוך שפסק, שמי שאוכל פחות מכזית פת, כלומר, פחות מעשרים ושבע גרם פת, אינו צריך ליטול את ידיו. (ושיעור עשרים ושבע גרם פת, יש לשערו באופן כזה, שאם יקח את הפת ויכניס אותה בדוחק בתוך בקבוק של תינוק, יהיה השיעור 27 סמ"ק. והוא בערך שיעור של שני שלישים מהחלק הרך שב......

לקריאת ההלכה