בשנת התשמ"ב, פרצה מלחמת שלום הגליל, ובערב ראש השנה בשנה ההיא, נשא מרן רבינו הקדוש רבי עובדיה יוסף זצ"ל דברי התעוררות, שדומה כי הם ראויים באופן מיוחד לגבינו, על כן נביא בכאן את דברי רבינו זצ"ל (בתוספת מועטת), ישמע חכם ויוסף לקח.
הרפתקאות רבות כברו עלינו בשנה זו, במיוחד במבצע שלום הגליל, במלחמה עקובה מדם, שנהרגו למעלה משש מאות חיילי צבא ההגנה לישראל, בתוכם הרבה יראי שמים מרבים, ובמיוחד ארבעים חיילי ישיבות ההסדר. וזאת מלבד פצועי צה"ל, שרבים מהם נשארו נכים לכל ימי חייהם, בלי ידים או בלי רגלים, או שאבדו מאור עיניהם וכדומה. וזאת מלבד הרבה הרוגים ופצועים בתאונות הדרכים בכל ימות השנה, ואין לך יום שאין בו תאונות קטלניות.
וכשהאדם מתבונן, הלא ידע כי כל זה נגזר ונחתם ביום הכפורים. אילו היינו מתבוננים בשנה שעברה, והיינו יודעים איזו גזירה קשה מרחפת מעל ראשינו, ודאי היינו בוקעים שערי שמים בתפלותינו, לפני מלך מלכי המלכים, שיחוס על פליטתנו, ויצילנו מכף כל אויבנו.
וכן כל אלה שאינם עימנו עתה, (והם נמצאים בעולם האמת), אילו ידעו כי כך יקרה להם בשנה זו, נתאר לעצמינו כמה היו מתעוררים ביום הכפורים לשוב בתשובה שלימה, ולהתחנן בדמעות שליש לבטל הגזירה מעליהם. ובודאי שלא רק הם היו עושים כן, אלא כל בני משפחותיהם, אילו ידעו מה יקרה ליקירם בשנה זו, לא היו נחים ולא היו שוקטים עד שהיו מבטלים את הגזירה. אך מי יעמוד בסוד ה'.
ואשרי אדם החושב על זה בהקדם יום הכפורים, כי השב בינתיים מוחלים לו, ויחשוב האדם שמא הוא גם כן חס ושלום בכלל אלה שעתידים להסתלק במשך השנה, ויתפלל ויתוודה ויתחנן לפי ה' יתברך שיחדש עליו שנה טובה ומתוקה.
הנה קם לו האדם בבוקר רענן ובריא ושופע חיוכים, ואומר שלום למשפחתו, ולוקח את הרכב ונפרד מהם לשלום, (כשאינו יודע שזהו השלום האחרון שלו), על מנת לנסוע לתל אביב או לחיפה, והנה בצומת דרכים באה לקראתו משאית דוהרת ועוברת למסלול הנגדי ועולה על מכוניתו ומרסקת אותה והוא נופל שדוד. האם תיאר לעצמו שכך יהיה סופו? והרי אילו ידע שכך יקרה לו באותו היום, היה סוגר עצמו בשבעה מנעולים ולא היה יוצא מפתח ביתו. אבל עיני בשר לו, והוא בעצמו הלך לקראת המוות. כמו שאמרו בגמרא (סוכה נג.), שרגליו של האדם מוליכים אותו למקום בו הוא עתיד למות.
אבל מי שעיני שכל לו, יתבונן וידע, כי כולנו מצויים במקום סכנה, והעולם כולו רוגש סביבינו, ומי יודע מה ילד יום. ולא רק מבחינה בטחונית, אלא מכל בחינה שהיא, האדם זקוק לרחמי שמים מרובים, הן בלידת ילדיו, והן בגידולם וחינוכם, והן מצד הפרנסה והבריאות והשלום והשלווה, על הכל האדם צריך להתבונן ולדעת, כי הכל מסור בידי שמים, ובימים אלה נגזרים על האדם כל קורותיו במשך כל ימות השנה, וכל דבר שניתן בתפלה ותשובה וצדקה לשנותו בימים אלה מן הקצה אל הקצה, הלא לאחר ימי הדין נעשה הדבר קשה פי כמה וכמה.
אשרי אדם המקדים להתבונן במחשבות אלה, כדי להתעורר בתשובה, ושב ורפא לו. (וראה במאור ישראל, עמוד ד).
