מובא בכמה ספרים (ומהם בספר מגיד מישרים שכתב מרן רבינו יוסף קארו), דרשת חז"ל, "כל המועדים יהיו בטלים, חוץ מחנוכה ופורים". והדבר נרמז בנוסח ברכת הדלקת נרות חנוכה, שאנו אומרים, אשר קדשנו במצוותיו וצונו "להדליק" נר חנוכה, ואין אנו מברכים "על הדלקת נרות חנוכה", משום שלשון "להדליק", מורה גם על העתיד. (ואילו לשון "על הדלקת נר חנוכה", אינו מלמד כלום).
ולכאורה יש לשאול, שהרי כל מצוות התורה ובכלל זה חגי ישראל, כולם לא יתבטלו לעולם, שהרי התורה הקדושה היא נצחית, ומה שייך לתת הבטחה מיוחדת על ימי החנוכה שאינם בטלים לעולם?
והסביר רבינו הרדב"ז (הוא רבי דוד בן זמרא, בן דורו של מרן הבית יוסף, שהיה רב במצרים, ובסוף ימיו עלה לארץ ישראל, ונפטר בן מאה ועשר שנים בעיר צפת), שברור הדבר שלא תתבטל לעולם שום מצווה ממצות התורה, וכמו שנאמר "לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו", אלא כוונת הדברים, שלעתיד לבא, תרבה הטובה כל כך לישראל, והשמחה והמנוחה (כלומר שלוה) יהיו בכל ימיהם, עד שכל הימים יהיו שווים בשמחה ובטוב לבם, וכאילו נתבטלו המועדים (שכן לא תהיה בהם שמחה מיוחדת כל כך), ולפיכך היה ראוי שלא תהיה שמחה מיוחדת גם בימי הפורים, וכל שכן בימי החנוכה. על כן הודיעונו רבותינו, שימי חנוכה ופורים יהיו יוצאים מן הכלל הזה, ויהיו נזכרים ונעשים בשמחה מיוחדת.
ואף שעיקר דברי הרדב"ז מכוונים לגבי ימי הפורים, מכל מקום כן יש לפרש לגבי ימי החנוכה גם כן, שיהיה בהם היכר מיוחד בשונה משאר המועדים.
ובהלכות פורים הזכרנו את דברי רבינו הרשב"א בתשובה (סימן צג) שכתב שכוונת המדרש היא שיש הבטחה מאת ה' יתברך, שאף על פי שכל המועדים עלולים חס ושלום להתבטל לגמרי מישראל, מרוב הצרות והגלויות שהם סובלים, בעוונותינו הרבים, מכל מקום לגבי פורים יש בידינו הבטחה, שבשום דור מהדורות לא יתבטל לגמרי חג הפורים. וכמו כן יש לפרש דברי המדרש לגבי ימי החנוכה.
וה' יתברך יזכנו לראות בנחמת ציון, ואז נזכה ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.
