הערב, (מוצאי יום רביעי, שהוא ליל חמישי), יחול ליל ט"ו בשבט, ונוהגים כמה מנהגים מיוחדים ביום זה, כמו שנבאר.
איסור תענית ומנהג לימוד הזוהר
אסור להתענות (לצום) ביום ט"ו בשבט. ויש נוהגים לעשות לימוד בליל ט"ו בשבט, וקוראים במשנה ובספר הזוהר הקדוש בדברים הקשורים ליום זה. והגאון רבי יעקב רקח זצ"ל, הדפיס ספר מיוחד לליל ט"ו בשבט בשם "פרי עץ הדר". וכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שיש ללמוד ב"הבנה" ככל האפשר, ולא בקריאה בלא הבנה, ובפרט יש ללמוד בהלכות השייכות לדיני ט"ו בשבט בעניני ערלה תרומות ומעשרות, ולהשתדל כאמור ללמוד בהבנה את הדברים, ולא בקריאה בלבד, מפני שערך הלימוד כשהוא בהבנה מלאה, נעלה לאין שיעור מלימוד בלא הבנה כראוי, ולפעמים חסרון ההבנה מביא לכך שאין הלימוד נחשב לימוד כלל.
אצל מרן זצ"ל עצמו, לא היו קוראים את סדר ליל ט"ו בשבט, אלא לאחר שהיו מברכים על כמה מיני פירות וירקות, ושותים בירה שחורה, מרן זצ"ל היה אומר דברי תורה. ומרן זצ"ל הנהיג כן בביתו גם בשנים שבהם היתה עניות בביתו, בכל זאת חשק מאד לקיים את המנהג, והיו קונים כמה מיני פירות, ומשקה "בירה שחורה", והכל מסובים סביב השלחן, ומאזינים לדברים היוצאים מפי קדשו.
תפלה על אתרוג
יש נוהגים להתפלל ביום ט"ו בשבט שיהיה להם אתרוג מהודר לחג הסוכות, ואף שיש מפקפקים במנהג זה, מכיון שביום ט"ו בשבט לא נגזר דין האילנות ממש, שהרי על פירות האילן אנו נידונים בעצרת, שהוא חג השבועות (כמו ששנינו בפ"א דראש השנה), מכל מקום יש קצת טעם למנהג, ולמעשה נהגו בו גדולים וטובים. (קול סיני, חזון עובדיה ט"ו בשבט).
נוסח מיוחד לתפילה זו, אפשר לראות בספר "לשון חכמים" שחיבר רבינו יוסף חיים. ומי שאינו משיג את הנוסח הזה, יוכל לבקש כפי שירצה בלשונו.
מנהג אכילת הפירות
נוהגים להרבות באכילת פירות של אילנות בליל ט"ו בשבט, להראות בזה שהוא ראש השנה לאילנות, ולברך עליהם ברכות הראויות להם, ומנהג זה נזכר גם בדברי כמה מקובלים, ומנהג יפה הוא. וגם מרן רבינו הקדוש זצ"ל, היה נוהג במנהג זה, ומברך על כמה מיני מאכלים ופירות וירקות הבאים לפניו, בשמחה ובטוב לבב.
בדיקת הפירות מן התולעים
כבר הזכרנו כמה פעמים, שפירות שמצויים בהם תולעים, צריך שיפתחם ויבדקם לפני שיברך עליהם ברכת הנהנין, וצריך להיזהר מאד בבדיקת הפירות שמוחזקים בתולעים, מפני שהוא איסור חמור, שהאוכל תולעת חייב חמישה לאווין. (פסחים כד.). והרי זה משקץ נפשו ומטמא לבו מעבודת השם יתברך. וכבר העיר לנכון הגאון רבי חזקיה די סילווא (בעל "פרי חדש") על הדרשנים שמרבים לדרוש אך ורק בדברי אגדות פשטים ורמזים, ואינם מוכיחים את העם על איסור תולעים וכיוצא בזה, שאיסורם חמור מאד.
ובפרט יש להזהר בענייני תולעים, בפירות המצויים בתקופת ט"ו בשבט והם מיובשים, כגון תאנים מיובשות, שכידוע הן מוחזקות בתולעים, ובדיקתן קשה מאד. ואף היו כמה רבנים שגזרו אומר לאסור על אכילת תאנים אלו ודומיהן מפני שקשה מאד לבדקן, ולכן חובה קדושה להישמר בעניין זה מאד, והמזהיר והנזהר, ירבה שלומם כנהר.
תות שדה
ונשאלנו כמה פעמים לגבי תות שדה, שיש אומרים שיש בו חשש תולעים. ואנו נביא בזה את הוראתו של הרה"ג רבי שניאור זלמן ריוח שליט"א, שהוא מומחה בענינים הללו, ולאחר שבדק את הדברים היטב היטב, העלה שיש לנקות את התותים באופן כזה:
יש לבחור את התותים השלימים, היפים, ולא את "התאומים" או הסדוקים.
להוריד את הפרח הירוק שבקצה הפרי עם חתיכה דקה של בשר הפרי.
להשרות את התותים במי עם חומר ניקוי [כגון סטרילי או אמה] למשך דקה וחצי [לא יותר כדי שהפירות לא יתקלקלו]. ולסובב את הפירות בתוך הכלי עם החומר.
להוציא את כל הפירות מהחומר ולשטוף מהסבון.
לשפשף כל פרי תחת ברז מים עם ספוג או מברשת רכה, או על כל פנים עם היד סביב סביב, על כל חלקי הפרי ובפרט במקומות המסתור.
פרי שיש חשש לחדירה או שהוא רך מדאי, יש לחצותו לשנים. את שאר הפירות אין חובה לחצות לשנים.
ירקות "ירוקים"
ירקות עלים, אין להשתמש בהם, אלא אם הם מגודלים בגידול מבוקר ("גוש קטיף") ועם השגחה מעולה. אך גם כאשר קונים ירקות בהשגחה כזו, יש לשים לב ולהזהר מאד, לנהוג כפי הוראות השטיפה שמופיעות על גבי האריזות. וכן הדין לגבי ברוקולי וכרובית טריים שנמכרים בתקופה הזו עם השגחה מיוחדת בענין התולעים, וכן הדין בכל ימות השנה לגבי כל ירקות העלים למיניהם.
ברכת שהחיינו על פרי חדש
על פרי חדש (כלומר פרי שלא אכל ממנו באותה עונה) מברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". ויש להקדים ברכת הנהנין של הפרי, לפני ברכת שהחיינו, משום שכלל יש בידינו "תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם", ולכן, ברכת הפרי שהיא באה בתדירות גבוהה יותר, הרי היא קודמת לברכת שהחיינו שאינה תדירה כל כך.
ואם יש לפניו שני מיני פירות חדשים, די בברכת שהחיינו אחת לשניהם, אך זאת דווקא באופן ששני הפירות לפניו, אבל אם אחד מהם אינו לפניו, יברך ברכת שהחיינו על כל מין ממיני הפירות כשיבוא לפניו.
