הלכה ליום שני י"ב שבט תשפ"ה 10 בפברואר 2025

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת אבי מורי

מיכאל גיל בן אברהם ויפה ז"ל

שנפטר כהיום הזה.
ת.נ.צ.ב.ה

הוקדש על ידי

המשפחה

דין עיקר טפל בברכות

שאלה: מי שאוכל פרוסת לחם עם דג, האם שייך לומר שעליו לברך רק על הדג, מאחר והלחם טפל לדג?

תשובה: בהלכה הקודמת, ביארנו את עיקר הדין של "עיקר וטפל" בברכות. שברכת העיקר, פוטרת את הטפל. ולמשל, מי שבא לאכול תבשיל של אורז שיש בו מעט אפונה, אינו מברך על האפונה "בורא פרי האדמה" אלא די לו בברכת האורז "בורא מיני מזונות", כי האורז הוא העיקר.

האם פת לחם, יכולה להיות טפלה למאכלים?
במשנה במסכת ברכות (מד.) שנינו: הביאו לפניו מליח (איזה דבר שהוא מלוח מאד, או דבר שהוא מתוק מאד. כך פירשו התוספות), בתחילה, ופת עמו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו. זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.

ופירוש הדבר, מי שהביאו לפניו לאכול פרי מתוק מאד, או מיני מרקחת (ריבה), ומרוב מתיקות הפרי הוא אוכל אחריו מעט פת (לחם) על מנת להחליש את מתיקות הפרי. וכן האוכל דבר מלוח מאד, כמו דג מלוח, או דבר חריף מאד, כמו דג חריף מאד, ואין כוונתו אלא ליהנות מאכילת הדג או הדבר המתוק, וברצונו לאכול אחריו מעט פת להחליש את החריפות או המליחות, הרי אדם כזה אינו מברך על הפת, מפני שהיא טפילה לגמרי לדבר השני שאוכל.

דברי רבינו יונה
וכתב רבינו יונה, שמשנה זו, לא באה ללמד אותנו את הדין הפשוט שברכת העיקר פוטרת את ברכת הטפל, שהרי את הדין הזה כבר למדנו במשנה הקודמת שהובאה בהלכה אתמול, "כל שהוא עיקר ועמו טפלה, מברך על העיקר ופוטר את הטפלה", וכן שנינו שם: "בירך על הפת, פטר את הפרפרת". אלא באה משנה זו ללמדינו, שאפילו הפת, שהיא החשובה מכל המאכלים, יכולה להיות לפעמים טפלה, וזאת במקרים מיוחדים, כאשר באים לאכול מהפת לאחר מאכל אחר בכדי להעביר ולהחליש את טעמו החזק.

וכן פסקו להלכה הפוסקים ומרן השלחן ערוך (סימן ריב) בערך בזו הלשון: "כל שהוא עיקר ועמו טפילה, (פירוש, דבר בלתי נחשב), מברך על העיקר ופוטר את הטפילה, בין מברכה שלפניה ובין מברכה שלאחריה. ולא רק כאשר העיקר מעורב עם הטפל, אלא אפילו אם כל אחד לבדו. ואפילו פת שהיא החשובה מכולם, אם היא טפלה, כגון שאוכל דג מלוח ואוכל פת עמו כדי שלא יהיה לו מאד מלוח בגרון, מברך על הדג ופוטר את הפת כיון שהוא טפל". עד כאן.

לא פשוט לומר שפת היא טפלה
אולם פשוט שלא תמיד יוכל אדם לומר שהפת היא טפלה לגביו, ולמשל, אדם שאוכל לחם עם חמאת בוטנים או גבינה מיוחדת, בודאי שהוא לא יוכל לומר שחשיבות הממרח או הגבינה לגביו, גדולה יותר מחשיבות הפת, כי באופן כזה הפת נחשבת לעיקר בלי ספק, ויברך המוציא ויפטור בברכה זו את הממרח. ורק באופן שהפת אינה באה אלא להעביר את טעם המאכל שבא לפניה, שאז היא טפלה לגמרי, שאינו מעוניין כלל בעצם אכילתה, אז הדין הוא שאינו מברך על הפת כלל וכלל.

ובענין זה, כמובן ששונה הפת משאר המאכלים.

ולסיכום: אם אדם אוכל דבר שהוא מלוח מאד או מתוק מאד, וברצונו לאכול אחריו פת אך ורק בכדי להעביר את טעמו החזק של המאכל השני, אינו מברך על הפת, מפני שהיא טפלה, ונפטרה בברכת המאכל השני. אבל אם הפת באה לתת טעם, כגון פרוסת לחם עם דג, הרי שהפת היא העיקר, ויש לברך עליה, ואין לברך על הדג, אפילו אם מדובר בדג מיוחד.

ובהלכות הבאות נבאר עוד פרטי דינים בזה.

שאלות ותשובות על ההלכה

שלום לפי דברי הרב מובן שאם אדם אוכל דג מלוח מאוד לדוגמא ואחריו פת לא מברך על הפת מדין טפל,ואדם אשר רוצה לאכול דג מלוח ומרוב מליחותו אוכל עימו קרקר או פת אז מוכח מילתא שהפת או הקרקר אצלו עיקר ומברך עליהם? י"ב שבט תשפ"ב / 14 בינואר 2022

אין זה נכון. אין הבדל בין פת לבין קרקר. בזמנינו הלכה זו כפי שהיא, בפת ודג, כמעט לא מצוייה, כי אנשים לא אוכלים דג מלוח כל כך עד שיצטרכו ללוות אותו עם פת. אבל אם יהיה דבר כזה, לא מברכים, לא על פת ולא על קרקר. 

אדם שאוכל מרק ורוצה לקחת לחם ולחתוך אותו לחתיכות כדי לשים אותם בתוך המרק כמו קרוטונים אבל עם לחם. האם צריך לברך המוציא על הלחם או רק מברך על המרק? ד' שבט תשע"ט / 10 בינואר 2019

מברך המוציא לחם מן הארץ על הלחם

8 ההלכות הפופולריות

יום אדיר ונורא בימי השנה

מתוך דברים שנשא מרן זצ"ל בליל יום הכפורים בבית הכנסת חזון עובדיה בשכונת רחביה בירושלים. אמרו בשם רב גדול שאמר בלשון המשנה: עשרתן? ערבתן? הדליקו את הנר! כלומר, עשרתם, עברו כבר עשרת ימי תשובה. ערבתם, עבר עלינו גם ערב יום הכפורים, לכן עתה, הדליקו את הנר! נר ה' נשמת אדם! וכמו שאמרו בשם התולד......

לקריאת ההלכה

שבת שובה

מאמרו של הרה"ג יעקב ששון שליט"א, נכד מרן זצ"ל השבת, אחרי קריאת התורה, נקרא את ההפטרה הפותחות במילים: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹקֶיךָ, כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲו‍ֹנֶךָ". שבת זו במהותה, היא הכנה לקראת יום הכפורים, שעליו נאמר, "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵ......

לקריאת ההלכה

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה


שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה