תשובה: בהלכה הקודמת הזכרנו שמי שאינו יכול לעסוק בתורה יספק צרכי אחרים הלומדים תורה ויחשב לו הדבר כאילו לומד בעצמו. ובגמרא (במסכת סוטה דף כא.) אמרו שאשתו של הלומד תורה חולקת עם בעלה בשכר תלמוד תורה שלו.
ודנו הפוסקים אודות אותו תלמיד חכם העוסק בתורה ומתפרנס על ידי אדם אחר, האם אותו תלמיד חכם מפסיד מחצית שכרו עבור אותו אדם המפרנסו, או שהתלמיד חכם אינו מפסיד מכך ואף על פי כן המפרנס מקבל על כך שכר כאילו לומד תורה בעצמו. והשאלה כפולה, משום שאם נאמר שהתלמיד חכם מפסיד משכרו עבור המפרנסו, ממילא נלמד ששכר המפרנס הוא לכל היותר מחצית משכר החכם, שהרי לא יתכן לומר שהתלמיד חכם יפסיד את רוב שכרו. אולם אם נאמר שאין החכם מפסיד מאומה עבור המפרנסו, ממילא יש מקום לומר ששכר המפרנס הוא ממש כעין שכרו של החכם עצמו, וכלשון רבינו הטור שהזכרנו אתמול "שיהיה נחשב לו כאילו לומד בעצמו".
וידוע הדבר שהגאון מהר"ם גאלאנטי היה מצטער ואומר, אוי ואבוי לתלמידי חכמים שבזמן הזה המתפרנסים על ידי אחרים, שנמצא שבעת שנפטרים מן העולם הזה, אין מאומה בידם, לפי שמחצית שכרם נוטלות נשותיהם, ומחצית שכרם לוקח המפרנס אותם. נמצא שדעת הגאון מהר"ם גאלאנטי שבאמת מפסיד החכם משכרו עבור אשתו ועבור המפרנסו. ומרן החיד"א כתב על זה, אולם אני מצאתי בספרי המפרשים, שהקדוש ברוך הוא נותן מאוצרו הטוב לאשת תלמיד חכם שכר מזכות תורתו, ולא ינוכה מן התלמיד חכם מאומה, וכן הדין במחזיק בידי תלמיד חכם.
ומרן הרב עובדיה יוסף שליט"א הביא בעניין זה דברי רבים מרבותינו שכתבו במפורש שאין הקדוש ברוך הוא מנכה משכר החכם עבור המפרנסו, והביא את דברי האור החיים הקדוש, רבינו חיים בן עטר, שכתב גם כן שאין מנכים כלל משכרו של החכם, ואדרבא נראה מדבריו שגם המחזיק ביד החכם נוטל שכר מושלם כעין השכר של הלומד תורה בעצמו. והגאון מהר"א פלומבו כתב בשם הגאון מהרימ"ט על הפסוק במשלי (יב יד) "מפרי פי איש ישבע טוב, וגמול ידי אדם ישיב לו", כלומר מה שהחכם לומד ופריו מתוק לחכו (דהיינו דברי תורתו שהם פירותיו) ישבע טוב גם בעולם הבא, ומה שגמלו לו בני אדם להחזיק בידו, אין מנכים לו משכרו כלל, אלא "גמול בני אדם" כלומר למחזיקים, ישיב להם ה' יתברך למחזיקים בפני עצמם. והוסיף על זה מהר"א פלומבו, שאם התלמיד חכם מצד עצמו לא היה יכול ללמוד אלא מסכת אחת משום דוחק פרנסתו, ובא המחזיק וגמל חסד עמו, ולמד שתי מסכתות, אין מנכים לתלמיד חכם משכרו כלום, ולמחזיק ייתן ה' שכר בפני עצמו.
וסיים מרן הרב שליט"א, שלאור האמור נראה גם כן בזמנינו, שבודאי עדיף לתלמיד חכם ללמוד בכולל אברכים כל היום, ויקבל משכורת מהכולל לפרנסתו, (שהרי כאמור אין מנכים לו משכרו כלום, ואף המחזיקים בידו יקבלו שכרם מושלם מאת ה',) מאשר ללמוד רק מחצית מהיום, ובשאר זמנו לעבוד לפרנסתו, שבזה מאבד זמנו היקר ללא טעם מספיק, ובהלכה הבאה נוסיף עוד מעניין זה.
ויש להדגיש שאף כי בודאי כל המסייע ומחזיק בידיהם של לומדי תורה שכרו גדול מאד, אולם עיקר עניין "יששכר וזבולון" שיהיה נחשב המחזיק כדוגמת הלומד בעצמו, זה דווקא אם המחזיק מספק כל צרכיו של החכם ממש, אבל אם הוא אינו הגורם היחידי לפרנסת החכם, בודאי שאין שכרו דומה לשכרו של החכם.