במסכת שבת (דף נא:) תנו רבנן, אין מרסקים לא את השלג ולא את הברד בשבת, אבל נותן הוא לתוך הכוס או לתוך הקערה ואינו חושש. מבואר, שיש איסור לרסק בשבת שלג או ברד כי להפכם למים, אבל לשים את השלג בתוך כלי עם מים או משקה אחר ולהמתין עד שיימס מאליו מותר.
וכבר הוזכר בהלכה שעסקה בעניין שימוש בסבון מוצק בשבת, שנחלקו הראשונים בטעם האיסור לרסק שלג בשבת, כי לדעת רש"י וספר התרומה, האיסור הוא משום "נולד" דהיינו איסור "לברוא" בשבת דבר חדש שלא היה בעולם, וכגון בנדונינו, שהשלג הוא מוצק, ולאחר ריסוקו הוא הופך לנוזלי, והרי הנוזל הוא כמו דבר חדש בעולם, וממילא אסור לעשות כן בשבת. ומה שהתירו לשים את השלג בכלי שיימס מאליו ואחר שותים המים היוצאים ממנו, הוא משום שמדובר ששם את השלג בכלי שכבר נמצאים בו מים או משקה אחר, ומי השלג מתערבים בו ומתבטלים בתוכו, ובאופן כזה מותר. ולפי דעה זו יש שפסקו גם שדין זה אינו שייך אלא בשלג או בברד, שאז שייך לומר שהפיכתם לנוזל היא יצירת דבר חדש, אבל קרח שנעשה בבית, וכבר היה מונח במצב נוזלי ורק הוקפא אחר כך, אין שייך להגדיר את הפשרתו כיצירת דבר חדש. וכל זה כאמור לדעת המפרשים שאיסור ריסוק השלג הוא מדין איסור "נולד".
אולם לדעת הרמב"ם ורוב הראשונים ומרן השולחן ערוך, אין בריסוק השלג איסור משום נולד, אלא טעם האיסור הוא משום שהמסת השלג דומה במהותה למלאכת סוחט, שמוציא משקה מתוך מאכל לפיכך גזרו חכמים גם על ריסוק שלג בשבת, כדי שלא יבואו להקל בסחיטת זיתים וענבים בשבת. ולפי טעם זה מבואר ממילא שאין שום מקום לחלק בין שלג לקרח הנעשה בבית, משום שבשניהם שייכת סברא זו, שריסוק הקרח גם כן דומה לסחיטה, וכן דקדק מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א מדברי כמה מהראשונים.
לפיכך להלכה יש לאסור ריסוק קרח בשבת, ואפילו אם הקרח מעורב עם משקה אחר אסור לבחוש בכלי עם כף כדי למהר את המסת הקרח, אבל קרח הנמצא בכוס או בבקבוק, מותר לנענע את הכוס בכדי לגרום להמסת הקרח במהירות אבל לא לרסק את הקרח. וכן לפי הטעם שאנו תופסים להלכה, שאיסור ריסוק קרח הוא מדיני סחיטה ולא משום נולד, מותר גם כן להניח קרח בתוך כלי ריק עד שיימס, ואין צורך להניחו דווקא בכלי עם מים, משום שכשנמס הקרח מאליו אין בזה איסור סחיטה. אולם האשכנזים מחמירים בזה וחוששים לטעם "נולד" לפיכך אינם מיקלים אלא בקרח שנמצא בתוך מים או משקה אחר. עד כאן הבאנו הלכות השייכות למלאכת סחיטה.
