תשובה: מובא במדרש שהמכבה את הנר בפיו (דהיינו על ידי נשיפת רוח) דמו בראשו, כלומר שיש בכך סכנה סגולית. ומדרש זה הובא בדברי כמה פוסקים, וגם גדול המקובלים רבינו יוסף חיים זצ"ל כתב בספר בן איש חי שאין לכבות את הנר על ידי נשיפת רוח מפיו.
והנה בגמרא שלנו במסכת נדה (דף יז.) אמר רבי שמעון בר יוחאי,חמישה דברים העושה אותם דמו בראשו, האוכל שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה שעבר עליהם הלילה,והלן בבית הקברות, והנוטל ציפורניו וזרקן לרשות הרבים, והמקיז דם ומשמש מיטתו, ולא הוזכר שם כלל ענין כיבוי הנר בפיו. ולכן לכאורה היה נראה שלהלכה אין לחשוש כל כך לעניין זה, אלא שמפני שיש בדבר זה סכנה, וכלל יש בידינו "חמירא סכנתא מאיסורא", דהיינו שיש לחשוש לענייני סכנה יותר מענייני איסור, פסק מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א שאין לכבות נר על ידי רוח שמוציא מפיו, כי יש בזה חשש סכנה סגולית.
