הלכה ליום שני י"ח אלול תשפ"ו 31 באוגוסט 2026

מסירת דין לשמים

שאלה: האם נכון הדבר, שאסור למסור דין לשמים. כלומר, לומר, שה' יעניש את מי שעשה לי רעה אם אני צודק?

תשובה: כאשר שרה אמנו עליה השלום ראתה שהיא עקרה, נתנה את שפחתה הגר לאברהם אבינו, וכאשר ראתה הגר, שהיא עומדת ללדת בן לאברהם, החלה לנהוג בזלזול כלפי שרה. וכך נאמר בתורה (בראשית, טז): "וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם, חֲמָסִי עָלֶיךָ! אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ, יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ"! כלומר, לשרה אמנו היתה טענה כלפי אברהם, והיא מסרה את הדין ביניהם לה', שהוא ישפוט ביניהם מי הוא הצודק.

דברי רב חנן
ובגמרא במסכת בבא קמא (דף צג.), אמר רב חנן, המוסר דין על חבירו, הוא נענש תחילה, שנאמר, "ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך", ונאמר, "ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה". כלומר, שרה אמנו גרמה כביכול לעצמה, שנסתלקה מן העולם לפני אברהם, מפני שמסרה את דינו לשמים.

כשאי אפשר למצות את הדין בבית דין
ומבואר עוד בגמרא, שיכול אדם לתבוע את חבירו לדין בעולם הזה, לפני דיינים. ואם חבירו אינו ממושמע לדיינים, ואי אפשר למצות איתו את הדין בעולם הזה, מותר למסור את דינו לפני ה'. וכן אם אין דיין שיוכל לדון ביניהם, מפני שאין שם בית דין, או מפני שהנתבע מביא עדים שקרנים וכדומה, גם כן מותר למסור את הדין, וידון אותו מלכו של עולם. (כמובן, דוקא אם הוא צודק. ובכל זאת לא תמיד הדבר מומלץ).

אם צריך להודיע שהוא מוסר את דינו לשמים
וכתב רבינו הר"ן (ראש השנה דף ג:), שאפילו אם הנתבע אינו שומע בקול בית דין, או שאין בכלל בית דין שיכולים לדון בענינו, אסור למסור את דינו לשמים, אלא לאחר שיודיענו שהוא עומד למסור את דינו לשמים. וכן פסק הרמ"א בשלחן ערוך חושן משפט. (סוף סימן תכב. ועיין חו"מ סימן טו ס"ג, ובב"י ובברכי יוסף שם).

כל הממהר למחול, הרי זה משובח
והנה לפני כשנה, ביארנו, שאסור לאדם להיות אכזרי ולא להתפייס, אלא יהיה נוח לרצות (למחול) וקשה לכעוס, ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל לו בלב שלם ובנפש חפיצה, שזו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון. ובמשנה במסכת בבא קמא (צב.) אמרו, ומנין שלא יהא המוחל אכזרי? שנאמר (בראשית, כ) "וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים, וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ".

ולשון הרמב"ם (בפרק ה מהלכות חובל), "שכל הממהר למחול, הרי זה משובח ורוח חכמים נוחה הימנו". כלומר, מעלה גדולה יש למי שממהר למחול למי שעשה לו עוולה. וכל מי שאינו מוחל, אינו הולך בדרכי זרע ישראל. מפני שזרע ישראל יש בהם סימנים, שהם רחמנים, בישנים, וגומלי חסדים. (סמ"ע ס"ק ד). ומאחר ויש בהם בישראל מעלות טובות הללו, הם ממהרים למחול ולסלוח.

ואין ראוי להדבק ולהתקשר בקשרי נשואין, אלא במי שיש בו מן המעלות הללו, שהוא רחמן וביישן וגומל חסדים. (יבמות עט.). אבל מי שהוא עז פנים ואכזרי, אין להדבק בו. וסימן לשלושת המעלות הללו, כי "גבר" עלינו חסדו, "גבר" ראשי תיבות, ג'ומלי חסדים, ב'ישנים, ר'חמנים. (השל"ה מסכת פסחים פ' נר מצוה).

ואגב נזכיר את ביאורו של מרן זצוק"ל (בדרשותיו עמוד רחצ), שרמז בדברי חז"ל, "שלוש מדות יש בישראל, בישנים, רחמנים וגומלי חסדים". כלומר, יש עניים בישנים, שאינם פושטים יד לקבל צדקה. ויש בישראל רחמנים, אלו העשירים שרוצים לתרום ולעזור לעניים, אבל אינם יודעים מי הוא הנצרך להם. ובאים גומלי חסדים, נוטלים מן העשירים הנדבנים ונותנים לעניים. להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים.

שאלות ותשובות על ההלכה

 אם התביעה עומדת על אלפי דולרים או אפילו על מיליוני דולרים האם גם צריך למחול? כ"ד אב תשע"ג / 31 ביולי 2013

בכל מקרה יש למצות את הדין בבית דין, או בכל דרך אחרת על פי הוראת הפוסקים. ולאחר מכן יודיענו שעומד למסור דינו לשמים. ואחר כך יעשה מה שיבחר. ואם ימחל, הרי זה משובח, והקדוש ברוך הוא ינהג עמו באותה מדה. ואם לא ימחל, בלאו הכי לא תצמח לו תועלת אם חבירו יענש.

8 ההלכות הפופולריות

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה


נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים על פחות משיעור כביצה

בהלכה הקודמת, הבאנו את דברי מרן השלחן ערוך שפסק, שמי שאוכל פחות מכזית פת, כלומר, פחות מעשרים ושבע גרם פת, אינו צריך ליטול את ידיו. (ושיעור עשרים ושבע גרם פת, יש לשערו באופן כזה, שאם יקח את הפת ויכניס אותה בדוחק בתוך בקבוק של תינוק, יהיה השיעור 27 סמ"ק. והוא בערך שיעור של שני שלישים מהחלק הרך שב......

לקריאת ההלכה