אם נמצאת חטה בתבשיל אורז, או בעוף מבושל, בתוך ימי הפסח, אם החטה מבוקעת (פתוחה) אפילו על ידי סדק כל שהוא בידוע שהחטה נתחמצה ואסרה את כל התבשיל, לפיכך החטה תשרף מייד, מכיון שאסור להשהות חמץ בפסח, וכל התבשיל אסור באכילה, אפילו יש הרבה יותר משישים פעם נגד החטה, שחמץ בפסח אוסר במשהו. ומכל מקום מותר למכור התבשיל לגוי, שאף על פי שהחמץ בפסח אסור בהנאה, מכל מקום, כיון שאין הגוי משלם יותר עבור הנאת טעם החטה שבתבשיל, נמצא שאינו נהנה מן החמץ כלל (והתערבות עצמה אינה נחשבת לחמץ שיהיה אסור בהנאה, אלא רק לענין לאוסרה באכילה).
וכן לפי האמור, יש להקל למכור בפסח כלים שבלוע בהם חמץ, משום שהדבר ברור, שאין הגוי משלם יותר עבור הכלים מפני חמץ שבלוע בהם.
ואם אין החטה מבוקעת, דין החטה כספק חמץ, ותשרף, וספק דאוריתא לחומרא (שבספק איסור תורה הולכים להחמיר), אבל התבשיל מותר, שהואיל ויש שישים נגד החטה, וכל איסור חמץ "במשהו" בפסח, אינו אלא מדרבנן, ספקא דרבנן לקולא.
והאשכנזים מחמירים, שאפילו אם לא נתבקעה החטה, התבשיל נאסר. ומכל מקום אם לא נתרככה החטה, התבשיל מותר לכל הדעות.
