ביום טוב ראשון של ראש השנה, נוהגים להדליק נרות יום טוב מבעוד יום כמו בערב שבת, ואם לא הדליקו נרות מבעוד יום, יכולה האישה להדליק נרות גם ביום טוב עצמו, באופן המותר, דהיינו שתעביר אש מאש שנמצאת כבר, ותדליק הנרות, שהרי אסור להדליק אש חדשה ביום טוב, ואם יום טוב חל בשבת כמו בשנה זו (תשס"ז) אין שוב אפשרות להדליק נרות אחר ששקעה החמה.
וביום טוב שני של ראש השנה, וכן בכל יום טוב שני של גלויות, מדליקין נרות יום טוב (אחרי צאת הכוכבים, דהיינו כעשרים דקות אחרי שקיעת החמה) קודם הקידוש על היין.
ואין להדליק נרות יום טוב שני, ביום טוב ראשון עצמו, משום שכשם שאסור להכין משבת לחול, כמו כן אין להכין מיום טוב ראשון ליום טוב שני. ולפיכך אסור להכין הפתילות וכדומה מיום טוב ראשון ליום טוב שני, משום שהרי הוא מכין מיום טוב ראשון ליום טוב שני. וכל זה, אפילו בשנה ששני הימים של ראש השנה חלים ביום חול, אבל בשנה זו (תשס"ז) שיום טוב ראשון של ראש השנה חל ביום שבת, בודאי שאסור להדליק או להכין נרות קודם זמן צאת השבת, ולכן צריך ליזהר, כשמכינים הנרות בערב יום טוב ראשון של ראש השנה (, וכן בחוץ לארץ בערב יום טוב ראשון בכל יום טוב) צריך להכין שני נרות נוספים עבור יום טוב שני, ואם שכחו להכין מבעוד יום נרות גם עבור יום טוב שני, לא יכינו נרות עבור יום טוב שני אלא כשיצא כבר יום טוב ראשון, וכמו כן אסור לבשל ולהדיח כלים מיום טוב ראשון ליום טוב שני, שהרי זה מכין מיום טוב ראשון ליום טוב שני.
בשנה זו (תשס"ז) יחול ראש השנה בימים שבת וראשון, וראש השנה לעולם אינו חל בימים שישי ושבת, וכמו שנודע הכלל "לא אד"ו ראש", כלומר, שלעולם לא יחול יום טוב ראשון של ראש השנה בימים ראשון רביעי ושישי, אבל שאר ימים טובים, כאשר הם חלים ביום שישי, ישנה אפשרות לבשל ביום טוב שהוא יום שישי עבור סעודות השבת, על ידי "עירוב תבשילין" (וכפי שכבר הסברנו בעבר) ומכיוון שדין זה אינו שייך כעת, לא נעסוק בו.
