אסור לרמות בני אדם בעניני מקח וממכר או לגנוב דעתם.
גניבת דעת בממון
אדם שיש לו מום במקח שהוא רוצה למכור, צריך להודיע לקונה על כך. ולדוגמא, אדם שבא למכור את דירתו, ויודע שתקרת הבית מלאה רטיבות מחמת פיצוץ צינור המים הנמצא שם, אבל מכיון שתקרת הבית נצבעה לאחרונה, ענין הרטיבות אינו ניכר כלל. אותו אדם בשעה שבא למכור את דירתו, מחוייב להודיע לקונה על ליקוי חמור זה, ואף על פי שבמניעת המידע על הרטיבות אין כאן לכאורה איסור גזילה ממש, שהרי הקונה טועה מעצמו, והמוכר לא לקח ממנו מעות במרמה, מכל מקום יש בזה איסור אונאה וגניבת דעת והדבר אסור בהחלט.
וכן אדם הבא למכור את מכוניתו, והוא יודע שהמכונית עברה תאונה רצינית, וישנה פגיעה בשלדת המכונית. אבל הקונה אינו חושש לכך, והוא סומך על כל שבעל המכונית הוא אדם ישר, ולכן אינו בודק את המכונית. בודאי שעל בעל המכונית מוטלת האחריות להודיע לקונה על פגיעה משמעותית שכזו במכונית. אולם ישנם ליקויים קלים שאין חיוב גמור להעיר את תשומת לבו של הלוקח אודותם, ובכל מקרה כזה יש להתיעץ עם תלמיד חכם מומחה בעניני ממונות.
והמכשלה בענין זה מצוייה מאד מאד, כי אנשים אינם שמים לב לאיסור הגדול במעשים כאלה. ומצוי מאד שלפני מכירת רכב מסתירים ליקויים שישנם כדי למוכרו, והדבר אסור בהחלט כמבואר.
כשם שאסור לגנוב דעת הבריות, כמו כן אסור לגנוב דעתם של גוים וככל האמור לעיל.
גניבת דעת בדברים
מלבד איסור גניבת דעת לגבי ממונות, ישנו איסור נוסף, והוא גניבת דעת בדברים (בדיבורים) בלבד, כלומר אפילו בענין שאין לו כל משמעות ממונית, אסור לגנוב דעת הבריות בו.
ולדוגמא אדם המראה לחבירו שהוא עושה בשבילו איזה דבר, ובאמת אינו עושה כלום, הדבר אסור. וכן אדם שמפציר מאד בחבירו שיסעד עמו (שישב עמו לסעודה) והמפציר יודע שחבירו לא יסכים לשבת עמו, מפני שהוא ממהר וכדומה, ובכל זאת הוא מרבה בהפצרות, "בוא, שב תאכל!" "תרגיש בבית!" וכיוצא בזה, ואומר כן כדי להראות כאילו הוא מאד חפץ לכבד את חבירו בסעודה. הרי זה גונב דעת חבירו, ואסור לעשות כן, והרבה טועים בדברים אלו מחסרון בקיאות בהלכה.
כתב הסמ"ע, (הוא הגאון בעל "ספר מאירת עיניים" על שלחן ערוך חושן משפט. ובעל ספרי דרישה ופרישה על כל חלקי השלחן ערוך), שמכל מקום אם אומר לחבירו שישב לסעוד, אבל אינו מפציר בו, אלא נוהג כדרך שהעולם נוהגים להציע באדיבות שישב, אין בכך כלום, אף על פי שיודע שלא ישב, משום שאם יתעלם ממנו לגמרי ולא יציע לו לשבת כפי שהנימוס מחייב, נראה הדבר כבזיון. ולכן באופן כזה מותר לומר לו בעדינות, "אולי תשב לאכול משהו" וכיוצא בזה.
