נחלקו רבותינו הראשונים אם מותר לרחוץ כל גופו במים חמים בתענית שבעה עשר בתמוז, ורבינו הטור פסק שלא נאסרה רחיצה אלא בתשעה באב וביום הכפורים, אבל בשאר תעניות לא. וכתב מרן הבית יוסף שכן המנהג פשוט להתיר רחיצה בשאר תעניות. והמחמיר שלא לרחוץ כל גופו במים חמים בתענית צבור, כגון שבעה עשר בתמוז, תבא עליו ברכה. ויש מהאשכנזים שמחמירים בזה מן הדין, מכיון שכך מנהגם לאסור רחיצה בכל ימי תענית צבור. אולם למנהג הספרדים כאמור, יש להקל בזה מעיקר הדין. (ואם חל יום התענית בערב שבת, דהיינו יום שישי, לכל הדעות יש להקל ברחצה מפני כבוד השבת).
ראוי להחמיר שלא לשטוף את הפה במים ביום התענית בבוקר בקומו משנתו, ומכל מקום מי שרגיל בכך, והדבר קשה לו ביותר שלא לשטוף את פיו בבוקר, יכול להקל בזה, ובלבד שיזהר שלא יכניס לפיו יותר משיעור רביעית מים בבת אחת (ושיעור רביעית הוא שמונים ואחת גרם). וכן יזהר שלא יבלע אפילו טיפת מים, אלא יפלוט מיד הכל.
וכיוצא בזה בזמנינו למי שרגיל לנקות את השיניים בכל בוקר במשחת שיניים, והדבר קשה לו ביותר שלא לעשות כן ביום תענית צבור, וכן למי שיש לו ריח רע מפיו אם אינו מנקה את שיניו במשחת שיניים, שרשאי להקל לנקות את שיניו ביום התענית, על פי התנאים שהוזכרו, שלא יכניס לפיו יותר משיעור רביעית מים בבת אחת, ושיזהר לבל יבלע אפילו טיפת מים. וכל זה לענין שאר תעניות, אבל לענין תשעה באב יבואר אם ירצה ה' בזמנו.
