תשובה: בגמרא במסכת ברכות (דף טו.) מבואר שכל הברכות צריך להשמיע לאוזניו מה שמוציא מפיו, דהיינו שאין לברך בלחש על המאכל, אלא יש להגביה את הקול מעט בכדי שלכל הפחות המברך עצמו ישמע את הברכה שמוציא בשפתיו. ומכל מקום בדיעבד, אם לא השמיע לאוזניו את קריאתו או ברכתו, כל שביטא בשפתיו יצא ידי חובה ואינו חוזר לברך.
לעניין השאלה השנייה, האם מותר מן הדין לברך בראש מגולה, ללא כיפה. הנה כבר נתבאר בעבר שנחלקו הפוסקים לעניין חיוב הליכה עם כיפה אם הוא חיוב גמור מן הדין, או שאינו אלא מידת חסידות, וכתבנו שמרן הרב עובדיה יוסף שליט"א פסק, שאף על פי שמן הדין אין חיוב ללכת עם כיפה, מכל מקום בזמנינו יש טעם יותר ממידת חסידות בכיסוי הראש, משום שעל ידי הכיפה יש היכר מיוחד, להכיר בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו, על ידי הכיפה שעל הראש, שהכיפה בזמנינו היא סמל לאדם דתי. אולם לעניין ברכה בגילוי ראש ללא כיפה, הדבר חמור יותר, כי בשעת הברכה יש חיוב מעיקר הדין ממש לכסות את הראש בכיפה, משום שאסור להוציא מהפה אזכרה (דהיינו שם ה') בראש מגולה, וכן פסק מרן השולחן ערוך, ולפיכך אף במקום שגם הדתיים אינם נזהרים ללכת עם כיפה, כגון על חוף הים וכדומה, מכל מקום בשעה שבאים לברך חייבים מן הדין לכסות ראשם כדת בכיפה.
