הלכה ליום שני י' שבט תשס"ז 29 בינואר 2007

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת

פליקס בן מרים ז"ל

הוקדש על ידי

נכדתו הילה

המשך דיני סדר הברכות

בהלכות הקודמות ביארנו שיש סדר לברכות, לעיתים מחמת חשיבות המאכל ולעיתים מחמת חשיבות הברכה, כגון מקרה שנמצאים לפניו שני פירות, והאחד הוא משבעת המינים, כגון תאנה, והפרי השני הוא פרי רגיל כגון תפוח, וברכת שניהם היא "בורא פרי העץ", מכל מקום חייב להקפיד לברך על התאנה, ובברכת התאנה פוטר גם את התפוח, וזהו מקרה שיש לפניו שני מאכלים עם ברכה אחת, וחייב להקפיד לברך קודם על מאכל מסוים מפני חשיבותו.

וכמו כן שהזכרנו, שיש מקרה שנמצאים לפניו שני מאכלים, וברכותיהם שונות, וצריך להקדים אחד מהם לפני חברו. כגון שנמצאים לפניו, לחם ותפוח, שאז חייב להקדים לברך על הלחם, מחמת חשיבותו, ורק אחר שיטעם מהלחם רשאי לברך על התפוח ולטעום ממנו.

וכן יש מקרים שנמצאים לפניו שני מאכלים, ואין ביניהם הבדל בחשיבותם מצד עצמם כלל, כגון תפוח וגזר, ואף על פי כן ראוי להקדים את ברכת בורא פרי העץ לברכת בורא פרי האדמה, מפני שברכת בורא פרי העץ חשובה יותר. (ומכל מקום כבר הזכרנו שלדעת מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, אם פרי האדמה חביב עליו יותר, למשל במקרה שלפנינו, הוא אוהב גזר יותר מתפוח, יש להקדים ברכת בורא פרי האדמה על הגזר, ואחר כך לברך בורא פרי העץ על התפוח.) עד כאן סיכום ההלכות שכתבנו כבר.

וישנו דין נוסף של קדימה בברכות, והוא, הקדמת הברכות "בורא פרי העץ" ו"בורא פרי האדמה" לברכת "שהכל נהיה בדברו", וכגון שיש לפניו תפוח ומים, אינו רשאי להקדים לברך על המים ברכת שהכל, ואחר כך לברך על התפוח, משום שברכת שהכל היא מבוררת פחות מברכת בורא פרי העץ, שכן כשאנו מברכים "שהכל נהיה בדברו", בודאי גם המים וגם פרי העץ וגם פרי האדמה בכלל הברכה משום שגם הם נהיו בדברו של השם יתברך, מה שאין כן כשאנו מברכים "בורא פרי העץ" או "בורא פרי האדמה" אין המים בכלל הברכה, ולכן יש להקדים ברכת בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה לברכת שהכל נהיה בדברו.

8 ההלכות הפופולריות

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה


נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים על פחות משיעור כביצה

בהלכה הקודמת, הבאנו את דברי מרן השלחן ערוך שפסק, שמי שאוכל פחות מכזית פת, כלומר, פחות מעשרים ושבע גרם פת, אינו צריך ליטול את ידיו. (ושיעור עשרים ושבע גרם פת, יש לשערו באופן כזה, שאם יקח את הפת ויכניס אותה בדוחק בתוך בקבוק של תינוק, יהיה השיעור 27 סמ"ק. והוא בערך שיעור של שני שלישים מהחלק הרך שב......

לקריאת ההלכה