הלכה ליום שלישי ט' שבט תשס"ו 7 בפברואר 2006

דם היוצא מן האדם, האם מותר לאכלו

ההלכה מוקדשת לע"נ מו"ר זקן המקובלים רבי יצחק (כדורי) בן תפאחה זצ"ל

דם האדם מותר לאכלו מן התורה, אלא שחכמים החמירו בדם האדם שפירש ממנו, כגון דם היוצא מן השיניים על גבי כיכר לחם, שאסור לאכלו, ויש לגרד אותו חלק המלוכלך בדם מן הכיכר, וטעם איסור זה הוא משום מראית העין, שגזרו חכמים על דם דגים ודם חגבים שאסור  לאכלו אם לא ניכר שהוא מדג או חגב (כפי שכבר נתבאר) משום מראית העין, שהרואה יחשוב בליבו שאותו אדם אוכל דם האסור באכילה, ולפיכך נאסר גם דם האדם כל זמן שלא ניכר שהוא מן האדם, והיינו באופן שכבר פירש מן האדם, אבל דם שיוצא לאדם משיניו ולא יצא מפיו מותר למצצו ואינו חושש.

וכתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שמה שהתירו למצוץ הדם שנמצא בין השיניים ולא חששו משום מראית עין באופן כזה, אף על פי שבכל דבר שאסרו משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים הוא אסור, היינו משום שאין דרך העולם להסתכל על שיניו של אדם בשעת אכילתו, ואף אם יסתכלו בשיניו בודאי יבינו שדם זה אינו דם של בהמה או עוף, אלא דם שזב משיניו, ודם זה אינו אסור כלל.

ולפי טעם זה, שאין לחוש למראית העין משום שהכל יודעים שדם זה אינו דם בהמה או עוף, כתב בספר ילקוט יוסף להגאון רבי יצחק יוסף שליט"א, שיש לפסוק להלכה, שאף דם הנוטף מאצבעו של אדם, יכול למוצצו בפיו, כיוון שניכר שהוא דם שבא ממנו, וזו שיטת התוספות במסכת כריתות (דף כא:), ומכל מקום אם כבר נתייבש דם זה, אינו ניכר כל כך שבא מן המכה, ונחשב דם שפירש שאסור למוצצו בפיו.

שאלות ותשובות על ההלכה

לכבוד הרב
יש לי שאלה אולי קצת מוזרה אבל אשמח למענה. מקריאת ההלכה אני מבינה שכל עוד ברור לחלוטין שזה דם אדם זה מותר? זאת אומרת לא רק את הדם של עצמך אלא גם של מישהו אחר מותר? (כל עוד שזה ישירות מפצע וניכר) תודה כ"ג אב תש"פ / 13 באוגוסט 2020

מן התורה, הדם מותר. אבל רבותינו אסרוהו. תבורכו,

8 ההלכות הפופולריות

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה


נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים על פחות משיעור כביצה

בהלכה הקודמת, הבאנו את דברי מרן השלחן ערוך שפסק, שמי שאוכל פחות מכזית פת, כלומר, פחות מעשרים ושבע גרם פת, אינו צריך ליטול את ידיו. (ושיעור עשרים ושבע גרם פת, יש לשערו באופן כזה, שאם יקח את הפת ויכניס אותה בדוחק בתוך בקבוק של תינוק, יהיה השיעור 27 סמ"ק. והוא בערך שיעור של שני שלישים מהחלק הרך שב......

לקריאת ההלכה