הלכה ליום רביעי כ"א שבט תשפ"ד 31 בינואר 2024

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת מור אבינו וסבנו היקר

אדי אדמונד בן גלדיס ז"ל

ששלשום היה יום פקדתו. ת.נ.צ.ב.ה.

הוקדש על ידי

המשפחה

שבועה בבית דין

שאלה: מתי אדם צריך להשבע לחבירו, והאם יש איסור במה שנוהגים רבים מהמון העם לומר לחבריהם "נשבע לך", על דברים של מה בכך?

תשובה: הנה עיקר שבועת התורה שנצטוינו בה, היא שישבע אדם לחבירו בבית דין במקרים מסויימים.

מודה במקצת
ולמשל שני אנשים, תובע ונתבע, שהתובע אומר שהנתבע חייב לו אלף שקלים, והנתבע אומר שאינו חייב אלף, אלא חמש מאות שקלים, הרי זה הנתבע, נקרא "מודה במקצת", שאין הוא טוען שכל הטענה היא שקר, אלא אומר, מקצתה אמת ומקצתה שקר, ובמקרה כזה אמרה התורה שישבע בפני בית הדין שאינו חייב אלא חמש מאות שקלים, ויפטר משאר התביעה שכנגדו. וזוהי שבועת "מודה במקצת" שלמדוה רבותינו במסכת שבועות בפרק שבועת הדיינים. ויש עוד שבועות, מקצתן מן התורה, ומקצתן מדברי המשנה, ומקצתן מתקנת רבותינו חכמי הש"ס והבאים אחריהם.

איך משביעים?
מי שהתחייב שבועה בבית דין, היו משביעין אותו בהשם יתברך. כלומר, כך היה אומר: "הרי אני נשבע בהשם אלהי ישראל", או היה אומר, "הריני נשבע במי ששמו רחום", או במי ששמו חנון, שאין אני חייב לחבירי אלא חמש מאות זוז. ואז היה משלם חמש מאות זוז ונפטר משאר הטענה.

ומובן השבועה בפשוטו הוא, שאומר שכמו שהשם יתברך הוא אמת, כמו כן הדבר הזה שאני טוען עליו הוא אמת. וממילא אם הוא משקר, הרי הוא מחלל את השם הגדול והנורא, ועונו גדול מנשוא.

האיומים בשבועה
בשעה שנשבע, נותנים לו ספר תורה בידו, בכדי לאיים אליו, והיו נוהגים שמכניסים לבית הדין מיטה של מתים (היא האלונקה שלוקחים בה את המתים לקבורה), והיו מכבים את הנרות ומחשיכים את אולם בית הדין, ועושים עוד כיוצא בזה מפעולות המביאות את האדם לידי פחד והכנעה, שלא יכשל בעון שבועת שקר.

והיו אומרים לו: תדע! שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא בסיני "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא"! וכל העבירות שבתורה, לא נפרעים אלא מהחוטא לבדו, ואילו כאן, בעוון שבועת שקר, נפרעים ממנו וממשפחתו! ולא זו בלבד, אלא שנפרעים ממנו ומכל העולם כולו! ועוד, שעל כל העבירות שבתורה, אם יש לו זכות, הזכות תולה לו, שאינו נענש מיד, אלא ממתינים לו מן השמים אולי יחזור בתשובה, מה שאין כן בעוון שבועות, שנפרעים ממנו לאלתר (מיד)! ועוד אומרים לחבירו שגורם לו להשבע, שיזהר שלא יגרום לחבירו להשבע, שכן כל המביא את חבירו לידי שבועה, גורם לו הדבר שהוא יורד מנכסיו ונעשה עני. ועוד האריכו בדברי הגמרא (שבועות לט.) והמפרשים בענינים אלה, מהו חומר איסור השבועה, ומדוע נענשים גם אנשים אחרים שלכאורה אינם שייכים לענין, כגון משפחתו ושאר בני האדם.

"קניא דרבא"
וכאשר משביעים אותו אומרים לו, דע לך, שלא על דעתך אנו משביעים אותך, אלא על דעת המקום ועל דעת בית דין. כלומר, היו אומרים לו, שאפילו אם לפי דעתו מה שהוא נשבע הוא אמת, מכל מקום צריך שתהיה השבועה אמת על פי דעת בית דין. ומסבירה הגמרא (שבועות כט.) הטעם שתיקנו כן, משום מעשה שהיה "בקניא דרבא" (בנדרים כה:), שבבית הדין של רבא, הגיעו שני אנשים, ואחד מהם טען על חבירו שהוא חייב לו סך מסויים, וחבירו הכחיש את דבריו, וחייבו רבא להשבע על דבריו. מה עשה?, הלך לביתו וחזר משם עם מקל שרגילים להשען עליו, נגש להשבע בבית הדין, אמר לו לחבירו התובע, שיחזיק לרגע את המקל בכדי שיוכל להחזיק בידו את הספר תורה ולהשבע, לקח התובע את המקל, והנתבע עמד ונשבע בשם ה' שדבריו הם אמתיים. חבירו התובע כעס מאד בראותו שחבירו נשבע לשקר, והשליך את המקל ארצה מידיו, נשבר המקל וראו שהוא כולו מלא מטבעות. דהיינו, שאותו שנשבע, נשבע אמת, כי באמת נשבע שהחזיר לחבירו את הסך שלוה ממנו, אבל על דעת בית דין נשבע שקר, כי הם אינם מבינים את כוונתו השקרית. ולכן תיקנו שישבע על דעת בית הדין, שאז לא יועילו לו כל תחבולותיו.

שבועה בשם ה' בזמנינו
וכתב רש"י, שבדורות האחרונים ביטלו את ענין השבועה בשם ה', לפי שעונשה גדול מאד, ולכן נהגו להשביע את האדם בדרך עקיפה, שאומרים לו הרי פלוני ארור וכו' אם הוא חייב לחבירו יותר מכפי שהוא מודה, והוא עונה, אמן. ואז, אף על פי שיש כאן חומר שבועה, מכל מקום אין הדבר חמור כל כך כמו שבועה בשם ה' ממש. והביא דבריו מרן השלחן ערוך בחושן משפט (סימן פז) בשם יש אומרים.

ובהלכה הבאה נשיב על השאלה, האם יש חומרה של שבועה, במה שנוהגים רבים מהמון העם לומר "נשבע לך" בכדי לאמת את דבריהם.

8 ההלכות הפופולריות

ברכת ברקים ורעמים

הרואה ברקים, צריך לברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית". והשומע קול רעמים, צריך לברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם". עד מתי אפשר לברך? צריך לברך את ברכות הברקים והרעמים מיד בסמוך לראיית הברק או לשמיעת הרעם. ובכל מקרה אין לברך ......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה

רעמים בלילה – ברכה אחת

בהלכות הקודמות ביארנו, שאדם הרואה ברקים מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית". והשומע קול רעמים מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם". וכתבנו שיש לברך את הברכה מיד עם שמיעת הרעם או בראיית הברק, עד תוך כדי דיבור של סיומם, (כלומר תוך ......

לקריאת ההלכה


שאלה: האם מותר להתפלל בתפילת העמידה כנגד (מול) פרוכת שיש עליה ציורים?

תשובה: כתב רבינו הרמב"ם בתשובה (מהדורת פריימן סי' כ), והבגדים המצויירים, אפילו אינן בולטות (התמונות שבציור), לא נכון להתפלל כנגדם, ואנחנו רגילים להעצים עינינו כשיקרה לנו להתפלל מול כותל (קיר) או בגד מצוייר. ומבואר אם כן מדברי הרמב"ם, שלא נכון להתפלל מול בגד או פרוכת שיש עליה ציורים, וע......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה