הלכה ליום ראשון א' תמוז תש"ע 13 ביוני 2010

ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה

למרת אימי-הלה בת נעימה הי"ו

הוקדש על ידי

בנה דודי

דין בכור בהמה טהורה

שאלה מעניינת שנשאלנו מכהן: אני כהן, גר באחד מישובי הארץ. לאחרונה נולד לאחד ממכרי המגדל עזים, תייש שהוא בכור לאמו. ידידי נתן לי את התיש במתנה. מה עלי לעשות בו?

תשובה: בכור הנולד מבהמה טהורה, הרי הוא קדוש בקדושת בכורות. ועל פי ההלכה יש לתת אותו במתנה לכהן. ומצוה להקדיש את הבכור, שיאמר הבעלים שלו:  "הרי זה קודש". ומצוה זו נוהגת אף בזמנינו שבית המקדש אינו קיים, והיא נוהגת בין בארץ ובין בחוץ לארץ.

ובעלי הבהמה אינם נותנים את הבכור לכהן מיד כשיולד, אלא ממתינים מעט, עד שיעבור עליו איזה זמן שיגדל מעט (כמפורש בשלחן ערוך יורה דעה סימן שו), ואז נותנו לכהן במתנה.

בזמן שבית המקדש היה קיים, היה הכהן לוקח עמו את הבכור לבית המקדש, והיו שוחטים אותו בעזרה של בית המקדש. אבל בזמנינו שאין בית המקדש קיים, אסור לשחוט את הבכור. ולכן הפתרון היחיד מבחינת ההלכה, הוא לתת לבכור לרעות (לאכול בשטח פתוח) בצורה חופשית, עד שיפול בו אחד מהמומים הפוסלים אותו לשחיטה בבית המקדש. כגון, שיתעוור באחת מעיניו, או שתפגע אחת מרגליו וכדומה. שאז מותר לשחטו ולאכלו. (ויש לקבוע כי המום הוא מום הפוסל מקדשים, על ידי שלשה אברכים תלמידי חכמים).

ומעשה שאירע בהגאון רבי ראובן כץ זצ"ל, רבה של פתח תקוה, שהיה כהן. וביום מן הימים, כאשר פתח את דלת ביתו, ראה והנה קשור לדלת הבית תיש אחד, ובאותיות על גבי טס של כסף היה חקוק: "מתנות כהונה, בכור, עבור כבוד הרב הראשי". ומכיון שהרב ז"ל לא מצא פתרון אחר לטיפול בבכור, נאלץ לשכור שטח מרעה בחצר ישיבת לומז'ה בפתח תקוה, ושם גדל התיש כמה שנים עד שמת.

וכמו כן לנדון השאלה. על הכהן שקיבל את הבכור, לתת לו לרעות בצורה חופשית עד שיפול בו מום. ומכיון שאפשרות זו רחוקה מבחינה מעשית, הרי שיש עוד פתרון, והוא שימכור את הבכור, או יתן אותו במתנה ליהודי אחר, שיגדל אותו עד שימות, או עד שיפול בו מום.

ואסור לגרום לבכור מום בכוונה. וכן אסור לגזוז את הצמר שעליו, ואסור  לעבוד בו, ולהשתמש בו לחרישה וכדומה.

מכיון שעל פי ההלכה, בזמן הזה קשה מאד הטיפול בבכור בהמה, נהגו אותם המגדלים בהמות, לעשות שותפות עם גוי לפני שהבהמה המבכרת (זו שעומדת ללדת בכור) תלד. דהיינו שמקנים לגוי חלק בבהמה שעתידה ללדת. שכן על פי דין התורה, אין הבכור קדוש בקדושת בכור, אלא אם כולו שייך לישראל, אבל אם יש חלק בו השייך לגוי, אינו מתקדש בקדשות בכור, ודינו כדין כל בהמה. ומכיון שאמו של הבכור שייכת בשותפות לגוי, ממילא אף הבכור שייך גם לגוי, ואינו קדוש בקדושת בכורות. ומצוה לשתף גוי עם ישראל באמו של הבכור שעתיד להולד, כדי לפטור אותו מקדושת בכור, בכדי שלא יבאו לידי מכשול בשימוש בבכור בדבר האסור. (יורה דעה סימן שכ ס"ו). ויש כמה פרטי דינים בזה שלא נוכל לבארם כעת.

ולסיכום: בכור בהמה טהורה, הרי הוא קדוש בקדושת בכור, ויש לתת אותו במתנה לכהן. והכהן יוכל למכרו אחר כך לישראל. אבל אסור לגזוז את הצמר שעליו, או לעבוד בו, או לעשות ממנו מסחר. ואסור לשוחטו, אלא אם נפל בו מום, כגון שנתעוור בעין אחת, שאז על פי היתר משלשה תלמידי חכמים, יהיה מותר לשוחטו ולאכלו בכל מקום.

ומאחר שיש חשש גדול שלא ינהגו בבכור הבהמה כפי שצריך על פי ההלכה. מצוה להקנות חלק מאמו של הבכור לגוי, לפני שתלד, שאז אין הבכור מתקדש כלל בקדושת בכורות.

8 ההלכות הפופולריות

ברכת ברקים ורעמים

הרואה ברקים, צריך לברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית". והשומע קול רעמים, צריך לברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם". עד מתי אפשר לברך? צריך לברך את ברכות הברקים והרעמים מיד בסמוך לראיית הברק או לשמיעת הרעם. ובכל מקרה אין לברך ......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה

רעמים בלילה – ברכה אחת

בהלכות הקודמות ביארנו, שאדם הרואה ברקים מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית". והשומע קול רעמים מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם". וכתבנו שיש לברך את הברכה מיד עם שמיעת הרעם או בראיית הברק, עד תוך כדי דיבור של סיומם, (כלומר תוך ......

לקריאת ההלכה


שאלה: האם מותר להתפלל בתפילת העמידה כנגד (מול) פרוכת שיש עליה ציורים?

תשובה: כתב רבינו הרמב"ם בתשובה (מהדורת פריימן סי' כ), והבגדים המצויירים, אפילו אינן בולטות (התמונות שבציור), לא נכון להתפלל כנגדם, ואנחנו רגילים להעצים עינינו כשיקרה לנו להתפלל מול כותל (קיר) או בגד מצוייר. ומבואר אם כן מדברי הרמב"ם, שלא נכון להתפלל מול בגד או פרוכת שיש עליה ציורים, וע......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה