ביארנו את עיקר דין ה"זימון", ששלשה אנשים שאכלו יחד, חייבים לזמן לפני ברכת המזון, כלומר, שיאמר האחד: "נברך שאכלנו משלו", וחבריו יענו לו: "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו". וכפי שנתבאר.
ונשאלנו מרבים, האם שלש נשים שאכלו יחדיו מזמנות כפי שמזמנים האנשים?
והנה בבריתא במסכת ברכות (מה:) אמרו, נשים מזמנות לעצמן. ומבואר אם כן ששלש נשים שאכלו יחדיו, מזמנות לפני ברכת המזון, שתאמר האחת "נברך שאכלנו משלו", וחברותיה עונות לעומתה, "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו", וכדין הזימון אצל האנשים.
אולם נחלקו רבותינו הראשונים בביאור דברי הברייתא, אם הכוונה בזה היא ששלוש נשים שאכלו יחד חייבות לזמן לפני ברכת המזון, או שהכוונה היא שהן רשאיות לזמן אם הדבר הוא ברצונן.
ולהלכה אין הנשים חייבות לזמן כשהן אוכלות יחד, רק רשות הוא בידן. שכן דעת מרן השלחן ערוך (סימן קצט). אולם כתבו כמה מרבותינו האחרונים, הגאון רבי יוסף חיים מבבל, ואחרים, שאף על פי שברוב המקומות אין הנשים מזמנות לעצמן, מכל מקום נכון הדבר שאם אכלו שלש נשים יחד, תקיימנה מצות זימון, שערכה רב מאד, ועוד שהרי לדעת כמה מרבותינו הראשונים אין הדבר רשות אלא חובה הוא בידן. ולכן לצאת ידי חובת כל הדעות, נכון שאף הנשים תאמרנה את נוסח הזימון אחר שהן אוכלות יחד.
ומכל מקום, כאשר אוכלים אנשים ונשים יחד, ויש שם בלאו הכי שלשה אנשים שאכלו, בודאי שאין צורך שהאנשים והנשים יזמנו כל אחד לחוד, כי הנשים יוצאות ידי חובת הזימון בזימון של האנשים.
מקום שאכלו שם יותר מעשר נשים. נחלקו הפוסקים אם עליהן לזמן עם הזכרת שם ה', כמנהג האנשים שאומרים, נברך "אלקינו" שאכלנו משלו, או שאין להן לזמן אלא בלא הזכרת ה', כלומר, ללא שום חילוק אם יש שם שלש נשים או עשר נשים. ולהלכה, אין לנשים להזכיר שם שמים בזימון שהן עושות לעצמן, לפי שיש סוברים שלהזכרת ה' בזימון צריך "מנין" של עשרה אנשים, כדין תפילה בציבור, ועל כן אל להן להזכיר שם שמים בזימון.
ולסיכום: שלש נשים שאכלו יחד, מזמנות לפני ברכת המזון כדין האנשים. ומכל מקום אין הדבר חיוב, רק שכתבו הפוסקים שנכון מאד לנהוג כן. והנשים מזמנות בנוסח "נברך שאכלנו משלו". ואפילו אם היו שם עשר נשים, מזמנות בנוסח זה, ואל להן להזכיר שם שמים בזימון שהם עושות.
