בהלכה הקודמת ביארנו, שמעיקר הדין מותר לשבת בשעת חזרת התפילה שעל ידי השליח ציבור. כלומר, אחר תפילת העמידה שכל אחד ואחד מתפלל בעצמו, מותר לציבור לשבת, ואינם חייבים לעמוד במשך כל זמן החזרה.
אולם יש להבהיר, כי אין לשבת בחזרת התפלה, אלא לאחר שסיים השליח ציבור את ברכת "האל הקדוש". שכן כתב מרן השלחן ערוך (סימן קכג), שלאחר שמסיים כל אחד ואחד מן הציבור את תפילת הלחש, עליו לפסוע שלוש פסיעות לאחריו, ואז יעמוד במקומו ולא יזוז. ולא יחזור למקום שבו התפלל, אלא כאשר יגיע הציבור עם החזן לקדושה (נקדישך ונעריצך). שאז יחזור למקומו ויאמר את נוסח הקדושה כדין. ולאחר הקדושה ישאר במקומו, ויענה ברוך הוא וברוך שמו לברכת "האל הקדוש". ולאחר ברכה זו רשאי לשבת במקומו.
וכתב בספר תורת חיים, שיש לתמוה על מנהג ההמון שמיקלים בדבר זה, ומיד כשמסיימים תפילתם הם יושבים במקומותיהם, וכשמגיע שליח ציבור לקדושה הם עומדים. שמנהג זה עומד בניגוד למה שפסק מרן השלחן ערוך הנ"ל, שלכל הפחות חייבים לעמוד במקומם עד שיתחיל השליח ציבור את חזרת הש"ץ, שאז מותרים הם לחזור למקומם הראשון בשתיקה, ושם יענו לקדושה שבחזרת התפילה. ומן הראוי לעורר את לב העם לכך. עד כאן עיקר דבריו.
ומרן רבינו הקדוש רבי עובדיה יוסף זצ"ל, גם בערוב ימיו, כשהיה חלש, ורגליו כואבות, היה עומד תמיד על מכונו, לאחר שסיים את התפלה, והיה ממתין לשליח ציבור עד אחר הקדושה. ורק אז היה מתיישב על מקומו.
ועוד יש להעיר, אודות מה שיש נוהגים, שבשעה שמגיע החזן לברכת "מודים", הם אינם עומדים במקומותיהם לעניית "מודים", אלא נשארים יושבים, ומסתפקים בקימה מועטת לעניית מודים. שמנהג זה אינו נכון, כי חובה עלינו לכרוע בשעת אמירת "מודים", וכאשר אדם יושב, הכריעה שהוא עושה אינה נחשבת כריעה מצד ההלכה, ולכן פסק מרן רבינו זצ"ל, שחייב כל אדם לעמוד בשעה שמגיע החזן לברכת מודים, כדי שיוכל לכרוע כדין וכפי מצות חכמים.
ואם הוא זקן או חולה שאינו יכול לעמוד אלא במאמץ גדול, יוכל להקל ולשבת מיד כשמסיים תפילתו, ועד עניית הקדושה, ולאחר מכן ישב עד אמירת מודים, ואז יענה מודים כשהוא יושב, ויכרע מעט כשהוא יושב. אבל אדם בריא, חייב לעמוד ממש, כדי שיוכל לכרוע כדין.
ולסיכום: כשמסיים אדם את תפילתו, עליו לפסוע שלוש פסיעות לאחריו. וישאר עומד במקומו עד שיגיע החזן לקדושה, שאז יחזור למקום בו עמד בתפילתו, ויענה לקדושה. וישאר עומד על מקומו עד סיום ברכת "האל הקדוש", ולאחר ברכת האל הקדוש רשאי מעיקר הדין לשבת במקומו, עד שיגיע החזן ל"מודים", ואז יעמוד ויכרע באמירת "מודים", ויוכל לחזור ולשבת בסיום אמירת "מודים".
