שאלה: מדוע האדם צריך לבקש סליחה מה' יתברך על מה שעשה שלא בכוונה, כלומר, בשוגג, והלא אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא?
תשובה: בגמרא במסכת יומא (לו:), אמר רבי מאיר, כיצד מתוודה? כלומר, איך הוא סדר הוידוי הנכון? אומר "עויתי פשעתי חטאתי", (כפי שנאמר בשעיר המשתלח, שהיו מתכפרים עוונותיהם של ישראל על ידו, והתודה עליו (הכהן הגדול) את כל "עוונות" בני ישראל, ואת כל "פשעיהם", לכל "חטאתם". מכאן שהסדר הנכון בוידוי הוא, עויתי, פשעתי, חטאתי).
וחכמים אומרים, שסדר הוידוי הוא: חטאתי עויתי פשעתי, שהרי חטא הוא השוגג, שנאמר "נפש כי תחטא בשגגה", עון, זהו מזיד, שנאמר "הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה". פשע, זה מרד, כלומר הדרגה החמורה ביותר של החטא, שנאמר "מלך מואב פשע בי". ומכיון שאין זה נכון שאחרי שהתודה על הזדונות והמרדים יתודה על השגגות, לכן הנכון הוא לומר בסדר הזה, חטאתי עויתי פשעתי. וידוע שהלכה כחכמים. וכן מצינו בדוד המלך שאמר "חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו", הרי שהקדים את החטא לעון.
איך שיהיה, אנו למדים, שהחטא הוא בשוגג, והעוון הוא במזיד, ואף על פי כן לדעת רבי מאיר, נשאר הדבר כמות שהיה, שיש לו לאדם להקדים את העוונות שעשה במזיד לפני העוונות שעשה בשוגג. ואם כן שומה עלינו להבין מה טעמו של רבי מאיר, הלא באמת מן הראוי היה להקדים את השוגג למזיד, כי אין זו דרך נכונה לבקש מחילה על הדבר הגדול ואחריו לבקש מחילה על הדבר הקטן.
והסביר זאת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שבאמת היינו יכולים לומר, שהאדם אינו צריך בכלל לבקש מחילה על מה שעשה בשוגג, מפני שכאמור בשאלתינו, אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ולא יתכן שאדם כל ימיו לא יכשל באיזה חטא בלא תשומת לב. אלא שבאמת אילו היה האדם צדיק גמור, והיה מתנהג בכל דרכיו לפי אורחות התורה, לא היתה באה תקלה על ידו בשום ענין, כי כל יהודי שיש בו נשמה קדושה, לא יתכן שיחטא בשום דבר שלא בכוונה, אלא אם עבר על אחת מכל מצוות התורה מדעת וברצון גמור, שאז נפסלת נפשו ונפגמת, ומתוך כך הוא בא אחר כך לידי חטאים בשוגג. והביא שכן כתב הגאון מהר"ם אלשיך, שמשורש נפש האדם, היה ראוי שלא תוכל לבא לידי חטא לעולם, והטעם שבכל זאת האדם חוטא בשוגג, הוא מפני העבירות שעשה במזיד.
ועל זה אמר דוד המלך עליו השלום, "כי עווני אגיד - אדאג מחטאתי", שאחרי הכשלון בעוון, שהוא במזיד, אז אדאג מחטאתי, שהוא השוגג, מפני שהמזיד גורם לו שאחר כך נכשל בשוגג.
ולכן אמר רבי מאיר, שהסדר הנכון בוידוי הוא "עויתי", ורק אחר כך "חטאתי", מפני שהמזיד הוא הגורם לאדם שאחר כך הוא נכשל גם בשוגג.
ולכן כל אדם חייב להתודות ולחזור בתשובה על כל מעשיו, ואל לו לשעות בדברי שקר, כמו אלו האומרים "הלא מצבינו בסך הכל הוא בסדר", ו"אילו היו כולם כמוני כבר היה מגיע משיחם של ישראל", וכיוצא בזה, כי באמת אין הדבר כן, ועומק הדין מי ישורנו, ועל כל אדם לחזור בתשובה שלימה, ולחזור בו בפרט מהעוונות שעשה במזיד, ומתוך כך ישמרוהו מן השמים שלא יחטא גם בשוגג.
וזכור לנו, איך שמרן זצ"ל, שכל ימיו היו מלאים תורה ומצוות ומעשים טובים, עם כל זה היה ערני ודרוך לקראת מצבו, ופעם אמר לנו בפה מלא, שהוא פורש למשך זמן מה מכמה ענינים השייכים לעניני העולם, ועוסק רק בתורה, מפני "שקבלתי על עצמי לחזור בתשובה". כמה גדול הגעגוע כלפי האדם הגדול הזה, שהיה ענק בתורה ובמצוות, ועם זאת היה עניו ושפל רוח, ולא היה שאנן ושקט ביחס למדרגתו הרוחנית, ומתוך כך זכה בעמל וביגיעה גדולה לעלות מחיל אל חיל, עד שנתקדש בכמה קדושות, וזכה להיות רבן של ישראל.
וה' יתברך יקבל תשובתינו ברצון.
