פשט המנהג בכל תפוצות ישראל, להיות נעורים בליל חג השבועות ולעסוק בתורה, עד עלות השחר, וכמו שכתוב בזוהר הקדוש; חסידים הראשונים לא היו ישנים בלילה הזאת, והיו עוסקים בתורה, ואומרים: בואו לנחול מורשה קדושה לנו ולבנינו בשני העולמות. וכן אמרו עוד בזוהר הקדוש: כל אלו שמתקנים התיקון בלילה הזאת ושמחים בו, כולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזיכרונות, והקדוש ברוך הוא מברך אותם בשבעים ברכות וכתרים של עולם העליון.
איתא בפרקי דרבי אליעזר, רבי פינחס אומר, ערב שבת עמדו ישראל בהר סיני, ערוכים האנשים לבד והנשים לבד, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, לך אמור לבנות ישראל אם רוצות לקבל את התורה, שדרכם של האנשים ללכת אחר דעתן של הנשים, שנאמר (שמות יט.) כה תאמר לבית יעקב, אלו הנשים, ותגיד לבני ישראל, אלו האנשים, וענו כולם פה אחד, כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ובאותו יום ישנו בני ישראל עד שתי שעות ביום (דהיינו בערך עד השעה שבע בבוקר), ויצא משה למחנה ישראל והיה מעורר אותם משנתם, אמר להם, עמדו משינתכם, כבר בא החתן ומבקש את הכלה וממתין לה כדי לתת להם את התורה.
ומכיוון שבעת קבלת התורה היו ישראל נרדמים כל הלילה, והוצרך הקדוש ברוך הוא להעירם, לכן צריכים לתקן הדבר על ידי שנעמוד על המשמר בלילה הזה ולעסוק בתורה.
ומכאן אנו למדים גם כן על מעלת הנשים שבדור המדבר, וגודל ההשפעה שלהן על העולם, כי בזכותן זכו ישראל שניתנה להם התורה, ומכאן תלמדנה גם נשים אחרות, לעודד את בעליהן ואת הבנים ללמוד תורה, וללכת בדרכים ישרות, כי דעת הנשים מכרעת בהחלטות שמקבלים האנשים, כפי שגילו לנו חז"ל.
נשאל רבינו יוסף חיים מבבל, בספרו על פי הקבלה, האם ראוי לנשים ללמוד סדר הלימוד של ליל חג השבועות וליל הושענא רבה, או לא. והשיב, שהנהוג בביתו הוא, שהנשים אין אומרות הלימוד של ליל חג השבועות, והן ישנות. ואף על פי שהן נשים חכמניות ולמדניות, ודרכן ללמוד תהילים בכל יום, וגם יש להם לימוד קבוע, מכל מקום, על פי הקבלה אין הדבר טוב לנשים להישאר ערות בליל חג השבועות כלל, והביא גם לכך סמך מדברי הזוהר הקדוש, וכן כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שעל צד היותר טוב, נכון שהנשים לא תשארנה ערות בליל חג השבועות. אבל ליל הושענא רבה אינו בכלל זה, וטוב לנשים להישאר ערות באותו הלילה (שהוא בליל ערב חג שמחת תורה) כדין הגברים, אבל בליל שבועות לא.
נכון ללמוד עם הציבור "התקון" שנדפס בספר "קריאי מועד"- תיקון ליל שבועות, שנסדר ונתקן על פי דברי המקובלים, ומכל מקום מי שחשקה נפשו לעסוק בלימוד גמרא ופוסקים, יש לו על מה שיסמוך, אבל אם רוב הציבור קוראים את התיקון, אין ראוי לפרוש מהם כלל.
יש להזהר להקדיש את ליל שבועות ללמודים מועילים וטובים ונכונים על פי יסודות הדת ובדרך המסורה. וראינו צורך לעורר על כך, מפני שבשנים האחרונות, בכמה מקומות, קבעו "ערב לימוד משותף" לליל חג השבועות, והזמינו למסירת אותם השיעורים אנשים שאינם יראי שמים, ובודאי שאין זה דבר נכון להפסיד זמן יקר כל כך של ליל חג השבועות, בשביל לשמוע תובנות והגיגים מפי אלו שאינם תלמידי חכמים יודעי תורה, שאין זה נכלל בגדר תלמוד תורה, ופעמים שמציגים דעות נפסדות תחת איצטלה של לימוד תורה. (והגדילו לעשות בבית כנסת אחד שהזמינו אדם המפורסם במעשיו הרעים לישא דברים בפני הציבור), נמצא שאף אם כוונת הגבאים המארגנים את אותם השיעורים היא רצויה, מכל מקום מעשיהם אינם רצויים. ועל כן כל אחד ואחד ימצא לו מקום טוב ללכת ללימוד ליל חג השבועות, מקום של תורה ויראת ה', כפי שנהגו אבותינו מימות עולם, וגם על המארגנים מוטל להביא אנשים יראי שמים שישמיעו באזני הציבור דברי תורה, או שילמדו כל הלילה סדר התיקון הנמצא בספר קריאי מועד.
