בשבוע הבא (במוצאי יום ראשון, ליל יום שני), יחול ט"ו בשבט, שבו נוהגים להרבות בברכות על מיני פירות וירקות וכדומה.
ולכן בימים הללו מן הראוי ללמוד הלכות ברכות, וגם מרן זצ"ל היה מלמד בתקופה הזו הלכות ברכות.
במשנה במסכת ברכות (דף מ.) שנינו: על פרי העץ, כגון תפוח ואגס, מברך בורא פרי העץ, ועל פרי האדמה, כגון עגבניה ומלפפון, מברך בורא פרי האדמה.
ושנינו עוד במשנה: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא ידי חובתו, ואם בירך על פירות הארץ בורא פרי העץ, לא יצא, ועל כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו, יצא.
כלומר, אם טעה אדם, ובירך על פרי שברכתו "בורא פרי העץ", "בורא פרי האדמה", יצא ידי חובת הברכה, משום שכל הפירות יוצאים מן האדמה, ולכן ברכת בורא פרי האדמה שייכת על כל הפירות, גם אותם שברכתם היא "בורא פרי העץ".
ואף שבודאי לכתחילה אסור לברך על פרי העץ בורא פרי האדמה, מכל מקום בדיעבד שטעה ובירך בורא פרי האדמה, יצא ידי חובת הברכה ואינו חוזר לברך בורא פרי העץ.
אבל אם טעה אדם ובירך על ירק שברכתו "בורא פרי האדמה", "בורא פרי העץ", לא יצא ידי חובה, ובירך ברכה לבטלה, וצריך לחזור ולברך ברכת בורא פרי האדמה, משום שברכת בורא פרי העץ אינה כוללת גם את פירות האדמה, שהרי הם אינם צומחים על האילנות.
ועל הכל, כלומר, בין על פרי העץ ובין על פרי האדמה, אם טעה ובירך "שהכל נהיה בדברו", יצא ידי חובת הברכה, משום שכולם נהיו בדברו של השם יתברך שאמר והיה העולם. לכן, מי שבירך ברכת "שהכל, על מלפפון, או על מאכל אחר, יצא ידי חובתו.
אלא שנחלקו רבותינו בגמרא, מה הדין כאשר בירך בטעות "שהכל" על פת לחם או על יין, האם יצא ידי חובה או לא.
ולהלכה פסקו רבותינו הראשונים ומרן השלחן ערוך, שאפילו אם בירך על הפת "שהכל נהיה בדברו", יצא ידי חובתו ואינו חוזר לברך. (ומכאן המליצה "שהכל פוטר הכל"). נמצאנו למדים, שעל כל מיני המאכלים, אם אמר "שהכל נהיה בדברו", יצא ידי חובתו.
ומכיון שאם מברך על פרי שברכתו בורא פרי העץ, בורא פרי האדמה, יוצא ידי חובתו, כתבו הפוסקים, שכל פרי שיש לפוסקי ההלכה ספק אם ברכתו בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה, יש לברך עליו בורא פרי האדמה. ומרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, כתב לאור האמור, לגבי פרי ה"בננה", שנחלקו הפוסקים אם הוא פרי העץ או פרי האדמה, שברכתו בורא פרי האדמה מחמת הספק. וכן כל פרי שיש אודותיו מחלוקת וספק מהי ברכתו, ברכתו לכתחילה היא בורא פרי האדמה.
לכן, גם לגבי פרי הפסיפלורה, שנחלקו רבני זמנינו אם הוא נחשב לירק או לפרי העץ, לכל הדעות הנכון הוא לברך עליו ברכת "בורא פרי האדמה". ובלאו הכי לדעת מרן זצ"ל, פרי זה הוא פרי האדמה ממש, גם לענין ערלה, (שמותר לאכול את הפרי, גם בשלוש השנים הראשונות של האילן), ואין ספק בברכתו, אבל אפילו להמחמירים להחשיבו כפרי העץ, כדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל, בכל זאת, לענין הברכה, יש לברך עליו "בורא פרי האדמה".
