עם כל בית ישראל אנו אבלים על פטירתו של הגאון רבי שמעון בעדני זצ"ל, שנתבקש אמש לישיבה של מעלה.
הגאון, מלבד גדלותו העצומה בתורה וביראה, שהיה אחד המיוחד מגדולי הדור ממש, וכבר בדור שלפנינו היו גדולי ישראל מתפעלים מגדולתו התורנית, מצדקותו ושיעור קומתו, היה ממש בבחינת חכו ממתקים וכולו מחמדים, שילב בגדלותו בתורה משיטת הלימוד שלמד אצל גאוני האשכנזים, עם דרך הלימוד של רבותינו חכמי פורת יוסף. עוד מצעירותו נטל על שכמו את עול הדאגה לציבור, ומסר נפשו על חינוך ועל נשואי בנות ישראל.
היה סמל מובהק לגדלות בענווה. זכורני שפעם כאשר הגיע לדבר עם מרן הסבא רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, וביקשתי ממנו שיברך אותי, השיב לי בענוה טהורה, איך אברך אותך? הלא אתה נכדו של הרב, והוא כאן, איך שייך לבקש ממני ברכה לעומת ברכותיו של הרב. ורק לאחר שהפצרתי בו השיב לי, יהי רצון שיחולו עליך הברכות שבירך אותך הרב.
היה מסור בלב ונפש לטובת מפעלותיו והנהגתו של מרן רבינו זצ"ל, ועתה חסרנו מאד מאד, כי בין גדולי רבותינו הספרדים הותיקים, כמעט לא נותר לנו שריד, ועלינו להשתדל ולהרבות בתורה ותפילה, כדי להשלים את החסר, שלא תחסר השפעתו הברוכה של מורינו הגאון זצ"ל, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, זכותו תגן עלינו, נפשו בטוב תלין וזרעו ירש ארץ.
