באחד מימי חודש אלול, היה הגאון הצדיק רבי יעקב ניימן זצ"ל (ראש ישיבת אור ישראל בפתח תקוה) הולך בדרך. ראה יהודי אחד ממכריו. והחל לשוחח עמו. תוך כדי שיחה, אמר הגאון לאותו יהודי, הנה עתה אנו בימי חודש אלול, ועל כל אחד ואחד מאיתנו מוטל לפשפש במעשיו, ולשוב בתשובה לפני ה'.
נענה אותו יהודי ואמר: הרב, הנה אני ברוך ה', כבר בן ששים ושש, ומיום עומדי על דעתי ועד עתה, הנני קם בכל בוקר ומתפלל בבית הכנסת, שחרית מנחה וערבית, והנני לומד בכל יום "דף היומי", ומשאי ומתני באמונה עם הבריות, על כל המצוות הנני שומר! לכן, סיים דבריו: באמת שאני סבור שימים אלה לא נועדו עבורי! לי אין ממה לחזור בתשובה! אני בסדר גמור!
הזדעזע רבי יעקב מן התשובה, ובבואו לישיבה, סיפר לבחורים מה שעבר עליו. אמר לבחורים, איך יתכן, שאדם רגיל, בטוח בעצמו שאין לו על מה לשוב בתשובה! זו טעות גדולה ומרה! והרי רבינו נסים גאון, שהיה גדול וקדוש בדורות הקדמונים, כותב בוידוי שלו ליום הכיפורים, שהזמן לא יספיק לפרט את כל החטאים שלנו! אם כן, איך אדם יכול לחשוב על עצמו שאין לו על מה לשוב בתשובה?!
הסביר רבי יעקב את דבריו, על פי דברי חז"ל במסכת ברכות (דף ה.):
בגמרא נאמר כך: אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חָמָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרַע, שֶׁנֶּאֱמַר: "רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ", אִם נִצְּחוֹ, מוּטָב. וְאִם לָאו, יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה.
ויש להתבונן בדברי חז"ל הללו, מה הכוונה "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר רע"? מהו הביטוי "ירגיז"? וגם מה הכוונה "לעולם", הרי אין זו הנהגה תמידית, אלא רק בשעה שהיצר הרע מתגבר על האדם, שאז עליו להתגבר ולחזק את כוחו של היצר הטוב, אך "לעולם", משמע תמיד, וכי תמיד יש לעשות כן? ועוד תמוה, מה שאמרו שאם לא ניצח את היצר, יעסוק בתורה, וכי ניתן בכלל להתגבר על היצר הרע בלי תורה? והלא אמרו חז"ל שאמר הקדוש ברוך הוא, "בָּרָאתִי יֵצֶר הָרָע, וּבָרָאתִי לוֹ תּוֹרָה תְּבָלִין"?
הסביר זאת הגאון רבי יעקב זצ"ל כך:
"לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר רע", פירוש הדברים, לעולם, תמיד תמיד, אדם צריך להרגיש שהוא נמצא במלחמה מול היצר הרע, במצב של רוגז! כאשר אדם קם בבוקר, והולך לבית הכנסת, הוא עלול לחשוב, "עולם כמנהגו נוהג", אני אתפלל כפי שאני מתפלל בכל יום! דע לך, זו טעות! יש כאן מלחמה! היצר הרע יסית אותך להתפלל באדישות ובלי כוונה, ועליך "לסכסך" ולהרגיז עליו את היצר הטוב, להתגבר, להתפלל היטב!
כאשר אתה יוצא לרחוב, אתה עלול לחשוב, הנה אני יוצא כפי שבכל יום אני יוצא! אך זו טעות! כעת יש מלחמה! או שתשמור על עצמך בקדושה, או שתקלקל את עצמך בכל מה שנעשה ברחובות! וכן על זו הדרך, בכל מצב שאדם נמצא, לעולם לעולם, עליו להרגיז את היצר הטוב על היצר הרע!
אין זה נוגע עדיין למלחמת היצר ממש, אלא עצם הדבר שהאדם יודע שהוא מצוי תמיד במלחמה, זהו התנאי הבסיסי והראשוני לכל עבודת ה' שלו!
לכן, סיים הגאון, כאשר אדם מתבונן בדברים הללו, ומבין כמה בכל מעשה ומעשה יש פרטים רבים, בכל מצב ומצב ישנן הזדמנויות להצלחה רוחנית, או חלילה לכשלון, אזי הוא מבין היטב כמה ארוכה הדרך בעבודת ה', כמה עוד עליו לשוב בתשובה, להתחזק ולהתרומם מדרגה אחר מדרגה, כדי למלא את יעודו בעולם הזה!
עלינו לשים לב לדברים היקרים הללו, בימי חודש אלול בפרט, שעליהם כתב הגאון בעל כנסת הגדולה, שאפילו מי שעבר על העבירות החמורות בתורה, אם ישוב בתשובה שלימה בימי חודש אלול, אז הוא הזמן שתשובתו תקובל לפני ה' יתברך!
אגב כך שהזכרנו את הגאון רבי יעקב ניימן, נזכיר מעשה שהיה, אודותיו ואודות מרן רבינו זצ"ל:
בשנת התשל"א (1971), היה דודי הגאון הגדול רבי דוד יוסף שליט"א לומד בישיבת אור ישראל בפתח תקוה בראשותו של הגאון הצדיק רבי יעקב ניימן זצ"ל. ביום מן הימים, נסעו רבי דוד וחבריו באוטובוס. בעלותם לאוטובוס, ראו כי הנהג הוא מבני עדות המזרח והוא חבוש כיפה שחורה על ראשו. החלו הנערים לדבר עם נהג האוטובוס על הא ועל דא, ובתוך דבריהם אמרו לנהג, הנה זה הבחור, הוא בנו של הרב עובדיה יוסף. פנה הנהג לרבי דוד ואמר לו: "דע לך, שבזכות אביך נעשיתי חרדי, כי הנני גר בכפר אברהם, ויש לי משק של ירקות, וברוך ה' הנני מתפרנס בריוח, רק בשעות הפנאי אני נוסע באוטובוסים. לפני כמה שנים, כשאביך עוד היה בפתח תקוה, הייתי שומע ממנו שיעורים, ומהם התחזקתי מאד בתורה וביראת שמים, וכל בני למודי ה' ולומדים בישיבות".
כשהגיע רבי דוד לביתו, סיפר לאביו, מרן זצ"ל, מה ששמע מפי נהג האוטובוס. שאל אותו מרן, האם תוכל לדעת מה שמו של הנהג? חיפש והצליח למצוא את שמו ואת פרטיו. שלח אליו מרן בקשה שיבוא אליו לביתו. הלה נעתר בחפץ לב והגיע לביתו של הרב. בהכנסו, אמר לו הרב: "תראה בני, אתה מתגורר בפתח תקוה ויש לך אחריות על כל תושבי העיר! הנה בעירך ישנה ישיבה קדושה, ישיבת "אור ישראל" של הרב ניימן, והם מסכנים, עניים מרודים, עליך לדאוג להם"!
השיב לו הנהג: "הנני מקבל על עצמי לדאוג לישיבה לכל הפירות והירקות שיזדקקו להם במשך שנה אחת"! וכך הגיע הלה בהפתעה אל הישיבה, ועמו משלוח ראשון של ארגזים מלאים פירות וירקות, אשר הספיקו בריוח לכל בני הישיבה למשך איזה זמן.
כשראה כן רבי יעקב ניימן, קרא לרבי דוד ואמר לו: "דוד'ל, אני מבקש לפטור את אביך משכר לימוד לישיבה, כי אביך סייע כעת לישיבה בדבר גדול מאד"! לאחר מכן אף התקשר אל הרב א"ז והודה לו מקרב לבבו הטהור על עזרתו לישיבתו, והודיעו כי הוא פוטרו מעתה משכר הלימוד לישיבה (סך חמישים לא"י לחודש). כששמע כן הרב א"ז, בא בעצמו לישיבת אור ישראל, ומסר בידי רבי יעקב ניימן המחאות ("שיקים") מאתו למשך כל השנה, תרומה נכבדה עבור הישיבה, ולא זז משם עד שהבטיחו רבי יעקב ניימן שיפדם. (מתוך "אביר הרועים" חלק "בית מידות").
