הלכה ליום רביעי י"ז אייר תשפ"ב 18 במאי 2022

בר יוחאי

מבוסס על דברים שאמר מרן זצ"ל ביום ל"ג לעומר

הלילה (ליל חמישי), הוא ליל ל"ג לעומר.

פיוט "בר יוחאי"
בליל ל"ג לעומר, רגילים כולם לשורר את הפיוט, "בַּר יוֹחַאי נִמְשַׁחְתָּ אַשְׁרֶיךָ". מחבר הפיוט הזה, היה המקובל רבי שמעון לביא, הוא היה מחכמי העיר פֶאס שבמרוקו, לפני כארבע מאות שנה, וקיבל על עצמו בנדר, שיעלה לארץ ישראל כדי לחיות בה בשארית ימיו.

בדרכו, עבר דרך לוב, והגיע לעיר טריפולי. בבואו לשם, ראה שהציבור באותו מקום לא היו כל כך בני תורה, והיו מצויים שם הרבה אנשים שלא יודעים תורה בכלל. ראה שהיו מתפללים בשבת תפילה של יום חול, וכיוצא בזה. לכן גמר בלבו ואמר, שהשם יתברך ימחול לו על נדרו, והתיר את הנדר, מאחר ואמר, שיותר מצוה לפקוח את עיניהם של אנשי טריפולי, ממה שיעלה הוא לארץ ישראל.

ואמנם, נשאר שם, בטריפולי, ולימדם הרבה תורה, החזיר עטרה ליושנה. והוא חיבר את הפיוט "בר יוחאי", לכבודו של התנא רבי שמעון בר יוחאי. ושמו רמוז בראשי הבתים של הפיוט (אקרוסטיכון), שמעו"ן לבי"א: שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ, מוֹשַׁב טוֹב יָשַׁבְתָּ, עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים, וְלִשְׂדֵה תַפּוּחִים, נֶאֱזָרְתָּ בִּגְבוּרָה, לִמְקוֹם אַבְנֵי שַׁיִשׁ, בְּקֹדֶשׁ הַקָדָשִׁים, יו"ד חָכְמָה קְדוּמָה, אוֹר מֻפְלֶא רוּם מַעְלָה. והבית האחרון: בַּר יוֹחַאי, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתֶּךָ, אַשְׁרֵי הָעָם הֵם לוֹמְדֶךָ, וְאַשְׁרֵי הָעוֹמְדִים עַל סוֹדֶךָ. זה התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, שהיה מלומד בניסים (מעילה יז.), היה אחד מחמשת תלמידיו של רבי עקיבא, שהעמידו את התורה בעולם, ובפרט בסודות הקבלה שמסר לתלמידיו, ובספר הזוהר הקדוש.

הקדוש ברוך הוא, נתן חן בפיוט הזה, "בר יוחאי", עד שכולם שרים אותו, אפילו האשכנזים שרים אותו. איזה פיוט ספרדי שרים אותו אשכנזים? כמעט אין דבר כזה! ואילו את הפיוט בר יוחאי, כולם שרים!

רבי אברהם אבן עזרא, היה מאד ביקורתי, והוא היה מגדולי המשוררים בספרד. בזמנו, גדול הדור באשכנז, היה רבינו תם. רבינו תם כתב פיוט אחד, ושלח אותו מצרפת לספרד, לרבי אברהם אבן עזרא, שיחוה דעתו עליו.

שלח אליו רבי אברהם כך: "וּמִי הֵבִיא לְצָרְפַתִּי בְּבֵית שִׁיר, וְעָבַר זָר מְקוֹם קֹדֶשׁ וְרָמַס?", כלומר, אתם בצרפת ואשכנז, יש לכם גמרות, מה נכנסתם לכתוב שירים פתאום? הרי שירתם של הספרדים היא מעולה הרבה יותר. וממשיך רבי אברהם וכותב לו: "וְלוּ שִׁיר יַעֲקֹב (הוא רבינו תם), יִמְתַּק כְּמוֹ מָן, אֲנִי שֶׁמֶשׁ, וְחַם שִׁמְשִׁי וְנָמַס". וממשיך ואומר: "וּמָה לְךָ בַּשִּׁירִים הַשְּׁקוּלִים (שבנויים על פי משקל), וְדַי לְךָ בְּשִׁיר הֹדּוּ וְאָנָּא", מספיק לך השירים שיש בתהלים, הודו לה' כי טוב, ואנא ה' הושיעא נא. כך שלח לרבינו תם.

וראו באיזו דרך ארץ שולח אליו רבינו תם בחזרה: "אֲבִי עֶזְרִי ישִׁיבוּהוּ סְעִפָּיו, אֲשֶׁר נָתַן יְדִידוֹ בֵּין אֲגַפָּיו, אֲנִי עֶבֶד לְאַבְרָהָם (לרבי אברהם אבן עזרא) לְמִקְנָה, וַאֲקֻדָּהּ וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לְאַפָּיו". כך השיב לו רבינו תם בענוה מופלגת, "אני עבד לאברהם למקנה".

אחר כך השיב לו רבי אברהם בענוה יתירה: "הֲנָכוֹן אֶל אֲבִיר עַם אֵל וְרוֹעָם, (כוונתו לרבינו תם), לְהַשְׁפִּיל רֹאשׁ בְּמִכְתָּב אֶל בְּזוּי עַם? וְחָלִילָה לְמַלְאַךְ הָאֱלֹקִים, אֲשֶׁר יִקּוֹד וְיִשְׁתַּחֲוֶה לְבִלְעָם". אחרי שרבינו תם כתב לו "ואקודה ואשתחוה לאפיו", הוא משיב לו, "חלילה למלאך האלוקים אשר יקוד וישתחווה לבלעם"! כל כך ענוה!

הספרדים היו מצויינים בפיוט, אבל האשכנזים לא עסקו בזה כל כך. אך בזאת זכה רבי שמעון לביא, שהפיוט שלו שבא מלוב, מטריפולי, פשט בכל תפוצות ישראל. הן אצל הספרדים והן אצל האשכנזים.

מעשה ברבי שמעון
במדרש רבה שיר השירים, (פרק א, וכן בפסיקתא דרב כהנא פרק כב), מובא מעשה באדם אחד מהעיר צידון, שנשא אשה כדת משה וישראל, חי איתה עשר שנים, ולא זכו להיפקד בזרע של קיימא, באו שניהם אצל רב שמעון בר יוחאי, ובקשו להתגרש ולהיפרד זה מזו כדת וכדין בגט כריתות.

אמר להם רבי שמעון בר יוחאי, כשם שעשיתם חתונה, חופה וקידושין, במאכל ומשתה וסעודה גדולה, כך אין אתם פורשים זה מזו עד שתעשו סעודה, עם מאכל ומשתה, ואחר כך נסדר גט ותיפרדו זה מזו. הסכימו בני הזוג, ועשו בערב סעודה גדולה כמו ביום החופה. בסעודה, אמר הבעל לאשתו, אני מרשה לך לקחת חפץ אחד מתוך הבית למזכרת, תבחרי לך כל חפץ שתרצי וקחי אותו איתך לבית אביך.

במהלך הסעודה, נתנה לו האישה לשתות משקאות חריפים, עד שהשתכר ונרדם, ואז אמרה למשרתי הבית, שאו אותו עם המיטה לבית אבי. וכך עשו. באמצע הלילה התעורר הבעל משכרותו, והוא רואה את עצמו בבית לא שלו, שאל מיד היכן אני נמצא? אמרה לו אשתו, אתה נמצא בבית אבא שלי. מדוע אני כאן ולא בבית שלי? שאל הבעל. ענתה לו אשתו, הרי אמרת לי, שאני רשאית לקחת מהבית איזה חפץ שאני רוצה למזכרת, ובחרתי לקחת אותך.

התפייס הבעל, ובבוקר הלכו שניהם לרבי שמעון בר יוחאי. שמע את המעשה, והתפלל עליהם, וחזרו לשלום בית, ולאחר תשעה חודשים זכו שניהם לבן זכר.

זה כוחו של רבי שמעון בר יוחאי, "הֲזֶה הָאִישׁ מַרְגִּיז הָאָרֶץ מַרְעִישׁ מַמְלָכוֹת", וכל כוחו הגיע אליו מעסק התורה, שעסק בתורה בשקידה נוראה, בפרישות מכל עניני העולם, אין דבר אחר מלבד כוחות התורה!

הפסד מצוה כנגד שכרה
בתחילה היה נראה, כאילו רבי שמעון בר יוחאי מפסיד את כל עולמו, הוא עמד על האמת שלו, עד שברח והוחבא בתוך מערה, שם עסק בתורה עם רבי אלעזר בנו, עד שכל גופו היה מלא מכות ופצעים מחמת החול שהיה עומד בתוכו, בזמן שחביריו נותרו מחוץ למערה, והמשיכו בחייהם, ועסקו בתורה. אך בזכות מה שעסק רבי שמעון בתורה כל כך בשקידה מופלגת, זכה להיות מגדולי התנאים, ורבם של כל חכמי הקבלה, וזכה שכל היוצא מפיו יעשה, ופעל נסים ונפלאות גדולות.

כך שנינו במשנה במסכת אבות, רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶּרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם? כֹּל שֶׁהִיא תִּפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם. "וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת, וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ". לפעמים אדם עושה מצוה, ומחמת כן הוא מפסיד משהו. למשל, הוא הולך ללמוד שעתיים בכל יום. אילו היה עובד יותר, היה מרויח יותר כסף, אבל הוא עוסק בתורה. זה מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, חושב לעצמו, כמה השכר של עסק התורה גדול, ועוד יקבל כפל כפליים ממה שהפסיד, התורה הקדושה, "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד".

סיפר לי הגבאי של ישיבת פורת יוסף, היה שמו רבי "רבנו פוליטי", שבהיותו גר בקושטא, באיסטנבול, היה לו בית חרושת של אריגים, והיה מצליח מאד, נעשה עשיר גדול. בסמוך לחנותו, פתח גוי אחד, גם כן בית חרושת וחנות של אריגים ובגדים, אך רבנו פוליטי התעלם ממנו.

באחד הימים, אחר הצהרים, נכנס גנרל אחד מהצבא הטורקי, אמר לו, אדוני, יש לי תחת פיקודי חמישים אלף אנשי צבא, ואני זקוק לחליפות עבור כולם, אני מעוניין לקנות אותן ממך, הראה לי בבקשה את טיב הסחורה, ואמור כמה תבקש עבור החליפות!

השיב לו רבנו פוליטי, אדוני! סלח לי, כעת השעה חמש, ומחכים לי בבית הכנסת, אנו מתפללים מנחה, עשה לי טובה, המתן נא לי רק עשרים דקות, אני מתפלל וחוזר! השיב לו הגנרל, לא אדוני! אני לא מוכן! אני צריך ליסוע בדחיפות, אין לי פנאי! נענה רבנו פוליטי בהתנצלות, כי הוא מוותר על העיסקה, היות והוא חייב ללכת לבית הכנסת. יצא רבנו פוליטי מחנותו ואמר, "כעת אני שמח, התפילה שלי שווה חמישים אלף חליפות"!

נכנס הגנרל לחנותו של השכן הגוי, בעל בית החרושת המתחרה, וקנה ממנו חמישים אלף חליפות עבור אנשי הצבא! הפסד גדול!

לא עברו אלא שלושה חודשים, והנה יושב רבנו פוליטי בחנותו, ולפתע נכנס הגנרל הטורקי, אמר לו, ראה, כי כל החליפות שהזמנתי משכנך,  אינן איכותיות, הבד נקרע בקלות, ואלו הרי אנשי צבא! זקוקים למדים חזקים! גם הצבע של הבדים דוהה במהירות תחת השמש, לכן אני מעוניין להזמין שוב חליפות, אך ורק ממך! הראה לו רבנו פוליטי את האריג, וכל כך מצא חן בעיני הגנרל, עד ששילם לו כפל כפליים מן המחיר שהיה משלם בפעם הקודמת, שכן כעת כבר היה מקח, וידע הגנרל להעריך את סחורתו של היהודי.

זהו הפסד מצוה כנגד שכרה, זה "פירותיהם בעולם הזה, והקרן לעולם הבא".

זכותו של רבי שמעון בר יוחאי תגן עלינו, "תּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ, הִיא מְאִירַת עֵינֵינוּ, הוּא יַמְלִיץ טוֹב עָלֵינוּ, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחַאי".

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

משנכנס אב ממעטין בשמחה – שנת תשפ"ב

ביום שישי הבא עלינו לטובה, יחול ראש חודש מנחם אב. ובשבוע הבא ביום שבת, יחול יום תשעה באב, ומאחר ואין להתענות בשבת (מלבד ביום הכיפורים), לכן התענית נדחית ליום ראשון (ממוצאי שבת הבאה), עשירי באב. הקדוש ברוך הוא יהפכהו לששון ולשמחה במהרה בימינו. משנכנס אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנה......

לקריאת ההלכה

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשפ"ב), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר. השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו. השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן......

לקריאת ההלכה

"שבעה עשר בתמוז"

היום הוא יום תענית "שבעה עשר בתמוז". שבעה עשר בתמוז חל אתמול, בשבת, ומחמת קדושת השבת התענית נדחית להיום. תענית שבעה עשר בתמוז נאמר בספר זכריה (פרק ח פסוק יט) "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי, יִהְיֶה לְבֵית יְהו......

לקריאת ההלכה


שאלה: כמה שיעורי "כזית" מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי "כזית" של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר. סדר ליל פסח סדר ליל פסח שסידר רבינו רש"י הקדוש הוא כך: קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מר......

לקריאת ההלכה

דין סעודה מפסקת בשבת

בכל שנה, בערב תשעה באב, אסרו חכמים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, (היא הסעודה שאוכלים לפני תחילת הצום, אחרי חצות היום). וכן אסרו לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת. וישנם כמה פרטי דינים בזה. אולם בשנה זו (תשפ"ב) שתענית תשעה באב תחול ביום ראשון, נמצא ש"ערב תשעה באב" חל ביום השבת,......

לקריאת ההלכה

דינים השייכים ליום תשעה באב

תשעה באב אסור בחמישה דברים. אכילה ושתיה, רחיצה, וסיכה (סיכה פירושה לסוך את הגוף בשמן, או למרוח קרם גוף וכדומה), נעילת מנעלי עור, ותשמיש המיטה. וכן אסרו חכמים ללמוד תורה ביום תשעה באב, לפי שדברי תורה משמחים את הלב. ואין לעסוק אלא בספר איוב, ובנבואות החורבן שבספר ירמיה, וכן במדרשים השייכים לחורבן, ובה......

לקריאת ההלכה

דין תספורת בימי בין המצרים – שנת תשפ"ב

מנהג איסור תספורת מרוב תוקף האבלות בימי בין המצרים, נהגו האשכנזים שלא להסתפר ולהתגלח, מיום שבעה עשר בתמוז ועד יום עשירי באב. אולם הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו להחמיר בזה, אלא מנהגינו כעיקר תקנת רבותינו התנאים, שגזרו אחר חורבן בית המקדש, שבשבוע שחל בו תשעה באב אסור מלספר ולכבס, וכן פסקו הרמב&q......

לקריאת ההלכה