שאלה: תלמיד חכם שיצאו עליו שמועות רעות, שעבר על כמה איסורים מן התורה, והלך אחר תאוות לבו, האם עדיין יש חובה לכבדו?
תשובה: כתב רבינו מאיר אבולעפיא הלוי (המכונה הרמ"ה, שחי לפני כשמונה מאות שנה, והיה חבירו של הרמב"ן, וחיבר ספרים גם על פי הקבלה), שכל הדינים שנאמרו לעניין כבוד תלמידי חכמים, לא נאמרו אלא בתלמיד חכם אמיתי ירא אלוקים, אבל תלמידי חכמים המזלזלים במצוות ואין יראת שמים על פניהם, הרי אלו כקלים שבציבור, והם מחללים שם שמים, ועליהם התנבא הנביא מיכה (פרק ג), "שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמֲתַעֲבִים מִשְׁפָּט וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ, לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין (תל חורבות) תִּהְיֶה, וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר". ומבואר מדבריו, שאין כל משמעות לחכמת התורה של הרב, אם אין בו יראת ה', וכמו שפסק להלכה מרן השלחן ערוך בזו הלשון: תלמיד חכם המזלזל במצוות ואין בו יראת שמים, הרי הוא כקל שבציבור. וכבר כתבנו בענין זה לפני יומיים.
ובגמרא במסכת מועד קטן (יז.) מובא מעשה בתלמיד חכם גדול, שהיו צריכים תלמידי חכמים שבדורו לתורתו, ויצאו עליו שמועות רעות, ונידה אותו רב יהודה על כך. ואף שהיו צריכים אותו התלמידים כדי ללמוד תורה מפיו, מכל מקום דרשו שם בגמרא (שם) מהו שנאמר "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא"? אם דומה הרב למלאך ה' יבקשו תורה מפיו, ואם לאו, אל יבקשו תורה מפיו. ולכן נידה רב יהודה את אותו תלמיד חכם, שאף שצריכים לו כדי ללמוד ממנו תורה, מכל מקום עדיף יותר שלא ילמדו תורה מפיו, כיוון שיצאו עליו שמועות רעות.
ומרן השלחן ערוך פסק בזו הלשון: הרב שאינו הולך בדרך טובה, אף על פי שחכם גדול הוא וכל העם צריכים לו, אין למדין ממנו עד שיחזור למוטב. ומקור דבריו מדברי הגמרא הנזכרים במסכת מועד קטן.
ואף על פי שמבואר בגמרא שרב יהודה נידה חכם שיצאו עליו שמועות רעות, מכל מקום עניין נידוי תלמיד חכם שחוטא אינו פשוט כלל, מפני רוב מעלת תלמידי החכמים, ותלמיד חכם זקן בחכמה או אב בית דין שסרח (דהיינו חטא) אין מנדין אותו בפרהסיא לעולם, אלא אם כן עשה כירבעם בן נבט וחביריו, אלא אומרים לו הכבד ושב בביתך.
ועוד שיתכן שתלמיד חכם יחטא, ואחר כך ישוב בתשובה שלימה, ואז יסלח עוונו, אבל ענינים אלו מלאים בפרטים ופרטי פרטים, ויש לנהוג בכל דבר כפי שיורו גדולי התורה, תלמידי חכמים מובהקים שיעמדו על אמיתות הענין.
