אסור להתענות ביום ט"ו בשבט, ויש נוהגים לעשות לימוד בליל ט"ו בשבט, וקוראים במשנה ובזוהר מדברים הקשורים ביום זה, והגאון רבי יעקב רקח זצ"ל, הדפיס ספר מיוחד לליל ט"ו בשבט בשם "פרי עץ הדר". וכתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שיש ללמוד ב"הבנה" ככל האפשר, ולא בקריאה בלא הבנה, ובפרט יש ללמוד בהלכות השייכות לדיני ט"ו בשבט בענייני ערלה תרומות ומעשרות, ולהשתדל כאמור ללמוד בהבנה את הדברים, ולא בקריאה בלבד, כי אם קורא בלא להבין, לא נחשב ללימוד כלל, ורק בקריאת הזוהר הקדוש, אף שאינו מבין, מכל מקום נחשב לימוד.
נוהגים להרבות באכילת פירות של אילנות בליל ט"ו בשבט, להראות בזה שהוא ראש השנה לאילנות, ולברך עליהם ברכות הראויות להם, ומנהג זה נזכר גם בדברי כמה מקובלים, ומנהג יפה הוא.
בשנה זו (תש"ע) יחול ט"ו בשבט בשבת (הקרובה), ויש נוהגים להביא הפירות לברך עליהם מייד אחרי הקידוש, קודם נטילת ידיים של הסעודה, אולם כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שיש לפקפק על מנהג זה, כי ישנה מחלוקת בפוסקים אם צריך לברך אחריהם ברכה אחרונה, או נפטרים בברכת המזון שלאחר הסעודה, ולכן הנכון להביאם לכתחילה בסעודה קודם ברכת המזון, שאז בודאי שברכת המזון פוטרתם מברכה אחרונה, ומכל מקום אם טעו ובירכו כבר ברכת המזון, ואחר כך הביאו את הפירות יכול לברך עליהם כהלכה. אבל לכתחילה אין להמתין לאחר ברכת המזון, מפני שאז צריך לברך אחרי אכילת הפירות ברכה אחרונה, ונמצא שגורם לברכה שאינה צריכה, שהרי יכל לאכלם קודם ברכת המזון והיו נפטרים גם הם מברכה אחרונה בברכת המזון. וכשמביאים זית כבוש באמצע הסעודה קודם ברכת המזון, אין ראוי לברך עליו בורא פרי העץ, אלא יברך על פרי אחר ויפטרנו.
ופירות שמצויים בהם תולעים צריך שיפתחם ויבדקם לפני שיברך עליהם ברכת הנהנין, וצריך להיזהר מאד בבדיקת הפירות שמוחזקים בתולעים, מפני שהוא איסור חמור, שהאוכל תולעת חייב חמישה לאווין (פסחים כד.) והרי זה משקץ נפשו ומטמא לבו מעבודת השם יתברך. וכבר העיר לנכון הגאון רבי חזקיה דיסלווא (בעל "פרי חדש") על הדרשנים שמרבים לדרוש אך ורק בדברי אגדות פשטים ורמזים, ואינם מוכיחים את העם על איסור תולעים וכיוצא בזה, שאיסורם חמור מאד.
ובפרט יש להיזהר בענייני תולעים, בפירות המצויים בתקופת ט"ו בשבט והם מיובשים, כגון תאנים מיובשות, שכידוע הן מוחזקות בתולעים, ובדיקתן קשה מאד. ואף היו מן החכמים שגזרו אומר לאסור על אכילת תאנים אלו ודומיהן מפני שקשה מאד לבדקן, ולכן חובה קדושה להישמר בעניין זה מאד, והמזהיר והנזהר, ירבה שלומם כנהר.
על פרי חדש (דהיינו פרי שלא אכל ממנו באותה עונה) מברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". ויש להקדים ברכת הנהנין של הפרי, לפני ברכת שהחיינו, משום שכלל יש בידינו "תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם", ולכן, ברכת הפרי שהיא באה בתדירות גבוהה יותר, הרי היא קודמת לברכת שהחיינו שאינה תדירה כל כך.ואם יש לפניו שני מיני פירות חדשים, די בברכת שהחיינו אחת לשניהם, והיינו דווקא באופן ששני הפירות לפניו, אבל אם אחד מהם אינו לפניו, יברך ברכת שהחיינו על כל מין ממיני הפירות.
------------------------------------------------------------------------------------------------
הבהרה:
כתבנו שאין להניח את פירות ט"ו בשבת ולאכלם אחר ברכת המזון, מפני שיש בזה חשש איסור. וכתבנו כן לפי מה שכתב הרב שליט"א לפני עשרות שנים. אולם שוב חזר ודן בזה בספרו שנדפס מקרוב, והעלה שאין לחוש בזה לאיסור ברכה שאינה צריכה, ומותר לכתחילה לאכול את הפירות לאחר ברכת המזון. ועם הקוראים הסליחה.
