בהלכה הקודמת ביארנו, שאסרו רבותינו ללוש ולאפות בצק של לחם שמעורב בתוכו חלב, משום שיש לחשוש שמא יטעו לאכול את הלחם עם בשר, ויכשלו באיסור אכילת בשר בחלב. וכן להיפך, אין ללוש ולאפות בצק ללחם שהוא בשרי, כדי שלא יטעו לאכול אותו עם גבינה.
והזכרנו את דברי הפוסקים ומרן השלחן ערוך, שאם יש שינוי בצורת הפת כדי שיהיה ניכר שמדובר במאפה חלבי, או אם אופים רק כמות מועטת, מותר לאפות מאפים חלביים (או בשריים).
וכעת נסביר, מה היא "כמות מועטה" שמותר לאפות ממנה פת חלבית.
ומרן השלחן ערוך (יורה דעה סימן צז) כתב בזו הלשון:
"אין לשין עיסה בחלב, שמא יבוא לאוכלה עם הבשר, ואם היה דבר מועט כדי (עבור) אכילה בבת אחת, מותר".
למדנו מדברי מרן השלחן ערוך, שהכמות שמותר לאפות ממנה מאפה חלבי, כמו לחמניות חלביות, היא "דבר מועט", שהוא "כדי אכילה בבת אחת". ומרן בבית יוסף הביא את דברי השערי דורא (סימן לה) שכתב, שאותם לחמים שעושים לכבוד שבת, אופים אותם עם הפשטידא הבשרית בתנור, ואין איסור בדבר, משום שמדובר בכמות מועטת, שהרי הכל נאכל מהר בשבת.
נמצא שלפי דברי מרן השלחן ערוך, כמות מועטת שמותר ללוש ולאפות ממנה פת חלבית או בשרית, הכוונה היא לכמות שאוכלים בסעודה אחת, שהרי בשלחן ערוך הסביר שמדובר בכמות שנאכלת "בבת אחת", שאז אין לחשוש שמא יאכלו אותה עם בשר, כי אותם שאוכלים יודעים שמדובר בפת חלבית, ולא יכשלו בה. אבל כאשר מדובר במשך זמן ארוך יותר, הרי שיש לחוש בזה לתקלה, שיאכלו את הפת עם בשר.
אולם הרמ"א בתורת חטאת כתב, שכמות שנאכלת ביום אחד, היא "כמות מועטת", ואין צורך שכל הפת תאכל בסעודה אחת ממש. וכן כתב עוד בהגהת השלחן ערוך, שנוהגים ללוש פת עם חלב בחג השבועות, או עם שומן של בשר לכבוד שבת, כי כל זה נחשב כדבר מועט.
ולכן בספר כף החיים כתב, שלפי דברי הרמ"א, יש להקל ללוש ולאפות לחמניות או חלות חלביות או בשריות, כאשר מתכוונים לאכול מהם באותו יום. אבל לפי מנהג הספרדים ובני עדות המזרח, שקבלו עליהם את הוראות מרן השלחן ערוך, אין להתיר אלא לאכילה אחת, כלומר, לסעודה אחת.
והכוונה היא שמותר לאפות לסעודה אחת לפי מספר בני הבית, שאם הם מרובים, מותר לאפות עבור כולם, שתהיה פת לסעודה אחת עבור כל אחד ואחד מהמסובים.
