הלכה ליום שני ג' חשון תשס"ח 15 באוקטובר 2007

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת

מרת מרים בת ריקה ע"ה

הוקדש על ידי

נכדה יעקב

היתר המכירה

ההלכה היום ארוכה מעט מהרגיל, מפני שברובה היא עוסקת בסיפור דברים בלבד.

בהלכה הקודמת התבאר באופן כללי דין קדושת שביעית החל על פירות הגדלים בשנת השמיטה (שנה זו (תשס"ח) היא שנת שמיטה) ועל ירקות הנלקטים בשנה זו, אשר מחמת אותה הקדושה אסור לגרום להפסד אותם פירות, וכן אסור לסחור בהן כפי שאנו נוהגים תמיד לקנות פירות וירקות, אלא רק באופנים מיוחדים כפי שיבואר. כמו כן התבאר כבר, כי אסור לעשות בשדות מלאכות שונות לצורך עיבוד הקרקע ולהשבחת היבול הגדל בהן בשנת השמיטה. וכן ביארנו כי אין קדושת שביעית על יבול הגדל בקרקע של גוי, אלא אך ורק על יבול הגדל בקרקעות של יהודים.

מכיון שבארץ ישראל כיום רוב הקרקעות הן בבעלותן של יהודים, ואם לא נסחור ביבול הגדל אצלם כפי שנוהגים בכל השנים הם יבואו לידי הפסד גדול, יש כיום ועדות שמיטה הדואגות לפצות את החקלאים על ההפסד הנגדם להם בשביעית, כאשר חלק הארי מפיצוי זה מגיע מנדבות של אחינו בני ישראל בארץ ובתפוצות. אך בזאת עדיין לא נפתרו כל בעיות השמיטה, משום שיש יהודים רבים המסרבים להשבית את קרקעותיהם בשנה זו, וכמו כן משרד החקלאות הישראלי אינו מאפשר יבוא חילופי של פירות מיבול חוץ לארץ, ומחמת עוד בעיות שאי אפשר לפרטם, נהגו ברבנות הראשית לישראל, מימי הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק, למכור את הקרקעות של החקלאים (המעונינים בכך) בארץ ישראל לגוי, כפי שנוהגים במכירת החמץ שבערב פסח, ועל ידי כך לא נתפסת קדושת שביעית בפירות השביעית, (וגידולים מתוצרת זו מצויים בשוקים ובחנויות בימים אלו, וככל שנכנס יותר לשנת השמיטה נראה עוד ועוד גידולים שעל גבי התעודה המעידה על כשרותם, מצוין כי הם מ"היתר המכירה") וכן יש אומרים שמותר באופן זה לישראל להמשיך לעבד את אדמתו כבכל שנה. וכעת נסביר את השתלשלות היתר זה בקיצור כפי שהתרחשה באמת.

בשנת תרמ"ה בערך (שנת 1885) התנדב הברון רוטשילד מצרפת (בהשפעת גיסו הנדיב הצדיק רבי משה מונטיפיורי ובהשפעת הגאון רבי שמואל מוהליבר אב"ד ביאליסטוק) לסייע ביד תושבי ארץ ישראל העניים לקנות עבורם קרקעות במושבה עקרון, ששמשה בתחילה בעיקר לגידול גפנים ליין, כאשר האיכרים בני ארץ ישראל היו עובדים בקרקעות עבור הברון, והוא היה משלם את משכורתם מידי חודש בחדשו. בכדי לפקח על המלאכה, מינה הברון פקידים מטעמו, מבני צרפת, אשר אינם שומרי תורה ומצוות, והמה היו מדווחים לו מפעם לפעם על התקדמות העבודה, בישוב ארץ ישראל, ובפיתוח אדמתה. מסיבות שונות, נתהוו סכסוכים קשים בין האיכרים יראי ה' לבין הפקידים הצרפתים, והפקידים מצידם לא דיווחו לברון על ההצלחה בגידול הגפנים (דבר שלא היה מובן מאליו כלל באותם ימים, ואף נחל כשלון חרוץ בתחילה). אך כאשר ביקר הברון בעצמו במושבה, וראה את ההצלחה הגדולה של בני הארץ בגידול הגפנים ובייצור יין, נתפעם מאד, וצוה לקרוא את שם המושבה על שם אמו, "מזכרת בתיה".

בשנת תרמ"ח, ערב שנת השמיטה תרמ"ט, הודיעו החקלאים לפקידים, כי בשנה הבאה הם אינם מתכוונים להמשיך בעבודת הקרקע מפני איסור שביעית. דבר שמשמעותו היתה ברורה מאד, כי רוב כספו של הברון ירד לטמיון, כי אם היהודים ישביתו את הקרקע במשך שנה, לבטח יגרמו נזקים עצומים לעצי הגפן, ויתכן גם כי הברון יפסיק את תמיכתו לחינם בבני המושבה, ומתוך כך אפשר גם שיבואו ממש לידי ספק סכנת נפשות.

כאשר שמע זאת הברון, פנה אל הרב נפתלי הרץ, שנתמנה אז כרבה של יפו והמושבות, על מנת לדרוש אצל חכמי ירושלים, אם יש דרך על פי ההלכה להתיר את המשך העבודות בשנת השמיטה. הרב רבי נפתלי הרץ, שהיה מתוקף תפקידו אחראי על עניני הדת גם בשאר המושבות שקמו בינתיים, ראשון לציון (תרמ"ב), נס ציונה (ואדי חנין), גדרה ויסוד המעלה (תרמ"ד), פנה בעניין לרבה של ירושלים הגאון רבי שמואל סלנט, והלה, מפני שלא רצה להכנס למחלוקת עם הגאון מהרי"ל דיסקין, ביקש מהגאון הראשון לציון רבי רפאל מאיר פאניז'ל להכנס בעובי הקורה ולהורות כתורה מה יעשה. והגאון הראשון לציון, הפנה את השאלה לגיסו הגאון רבי יעקב שאול אלישר  (שהתמנה אחריו למשרת הראשון לציון) שיעיין בדבר. והגאון רבי יעקב שאול אלישר כתב בעניין זה תשובה, (שנדפסה בספרו שו"ת שמחה לאיש), ובה הורה להתיר את מכירת הקרקע לגוי, (כשם שאנו עושים מכירת חמץ בערב פסח) ובכך להפקיע את הקרקע מקדושתה, והכל יבוא על מקומו בשלום. הגאון ביסס את פסקו על דברי בעל ספר שמן המור, רבי מרדכי רוביין, מגאוני הספרדים לפני כשלש מאות שנה, שהורה כך הלכה למעשה.

ועם הגאון רי"ש אלישר, הצטרף להיתר גם הראשון לציון הרב פאניז'ל. אך עדיין  חלק מהחקלאים ממושבת עקרון שהיו אשכנזים, מיאנו לקבל את הוראת גדולי הספרדים בעניין, וביקשו לערב בעניין את גאוני אשכנז, הלא הם: הגאון רבי יהושע מקוטנא (שהיה מגדולי רבני פולין), הגאון רבי שמואל מוהליבר (שבזכותו קמה בכלל המושבה, שכן הוא זה ששכנע את הברון לסייע לה, כפי שאולי נספר בהזדמנות אחרת), והגאון רבי שמואל זנוויל קלפפיש (מו"צ בוורשה). והגאונים הללו, איש איש בתורו, כולם ערכו תשובות בעניין ופסקו להקל למכור את קרקעות המושבה עקרון לגוי על מנת להפקיע את מצות השמיטה, תוך כדי שהם מסייגים את ההיתר לשעת הדחק שהיתה אז כפי שביארנו. ועל היתר זה סמכו ידיהם עוד גאונים רבים ועצומים, ובראשם, גאון הפוסקים האשכנזים, רבי יצחק אלחנן ספקטור, רבה של קובנא.

אלא שמנגד, קמו גאונים רבים, ומהם הגאונים, רבי יהושע לייב דיסקין (רבה של העדה החרדית בירושלים), רבי יוסף דוב סולוביצ'יק, (רבה של בריסק), רבי נפתלי צבי יהודה ברלין (ראש ישיבת ואלוז'ין), רבי דוד פרידמן מקרלין, ואחרים, כנגד היתר המכירה מטעמים רבים מאד, (כי היתר המכירה הוא היתר סבוך מאד, הנוגע להרבה מאד נושאים כבדי משקל, אשר לא נוכל לפרטם במסגרתינו.) ומחלוקת זו קמה וגם ניצבה בכל ערב שנת שמיטה מחדש עד היום הזה, כאשר נדפסו בעניין ספרים רבים, אלה אוסרים ואלה מתירים.

ובדורות האחרונים, תיקן הגאון, רבה הראשי של ישראל, רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, כי הרבנות הראשית, המוסמכת על עניני הכשרות בארץ, נוטלת יפוי כח מאת החקלאים המעונינים בכך, למכור את קרקעותיהם למשך שנה אחת לגוי (ישמעלי דוקא, בכדי להנצל מאיסור "לא תחנם", שאסור למכור קרקע לגוי עובד עבודה זרה בארץ ישראל), ובכך להפקיע את קדושת השביעית. ןלעומתו קם הגאון הרידב"ז מצפת, וערך תשובה כנגד היתר המכירה, ובמרוצת הדורות נוסף גם הגאון מופת הדור החזון איש לשוללים את היתר המכירה. ולעומתו הגאון רבי צבי פסח פראנק כתב, שגם הגאון מהרי"ל דיסקין חזר בו בשנת התרנ"ה וסמך על היתר המכירה, מפני שראה שרבים מן החקלאים שאינם אמונים על קיום מצוות, המשיכו בעבודתם בשביעית כרגיל, ובכך נכנסו לשוק פירות שביעית, וסחרו בהם באיסור, ובאו מתוך כך לבעיות רבות, על כן אף הוא עיין בדבר, וחזר והורה כדברי המיקלים. (אלא שסייג את ההיתר רק לשנה אחת.)

וכדי שלא להלאות את הקורא, נזכיר כאן את דברי הגאון מקוטנא, (שהיה מגדולי האשכנזים כפי שהזכרנו),  בספרו שו"ת ישועות מלכו סי' נג, בתשובה לשאלת היתר המכירה, וזו לשונו: בדבר השמיטה, תמה אני, והלא למכור את הקרקע, היתר פשוט הוא, ובפרט כי גדולי רבני ספרד,(כונתו להגאון הרב אלישר), אשר צפורנם עבה מכריסם של חכמי אשכנז, הם מתירים שיעבדו הנכרים בשביעית על ידי מכירה, ואיך נוכל לעשות את תורתם פלסתר?, והוסיף עוד דברים ברוח זו כנגד מתנגדי המכירה.

והגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, כתב ספר שלם בעניין היתר המכירה, ואף הוא הורה לרבנים הראשיים רבי אליהו בקשי דורון ורבי ישראל מאיר לאו שיעשו את המכירה כדת כמנהג הרבנות בכל השנים, בכדי שלא יווצר מצב שיעבדו החקלאים את אדמתם באיסור, וכן בכדי שלא יווצרו על ידי כך עוד בעיות רבות. והוסיף גם, כי יש לציין, שגאוני הספרדים לא סייגו את היתר המכירה לשעת הדחק בלבד, ואם כל שכן שבזמנינו יש להקל בזה. ובודאי כשנגאל ויהיו רוב ישראל על אדמתם, ותהיה מצות השמיטה מן התורה, אז תתקים ברכת התורה "וצויתי את ברכתי", ולא נזדקק להיתר זה כלל, אך בזמנינו, יש לנהוג בהיתר זה. וכן פסקו רוב מניין ובנין של גאוני הדורות האחרונים.

ולעומתו הגאון רבי יוסף שלום אלישיב, רוח אחרת עמו, ודעתו לאסור את  המכירה בזמן הזה מכל וכל. אך אנו אין לנו אלא דברי הפוסקים, וכדברי הגאון רש"ז אוירבך, כי כל המעיין ישר יראה, כי יש כאן פנים לכאן ולכאן, והלא שביעית בזמן הזה דרבנן, ולכן אין לנו לתפוס כדברי המחמיר בזה. ואין להאריך.

אלא שבשנים האחרונות, נכנסו גורמים אינטרסנטים, אשר אינם יראי שמים, וכביכול בשם ההלכה, באים לזלזל בהיתר המכירה, עד שהשחירו פניו של היתר זה, תוך העלמה מכוונת של פרטים הנוגעים אליו, מתוך זלזול עמוק ברבותינו המיקלים, ומציגים את הדברים כאילו אין כלל מי שמיקל בזה בזמן הזה,, וכאילו גם בדורות הקודמים, המיקלים היו מרבני "המזרחי" הפשרניים, בזמן שהגאון הרב קוק כלל לא נמנה על חברי המזרחי, (ואף הקים כנגדם את תנועת "דגל ירושלים"), ובודאי שלא היה "פשרן", אלא היה חסיד קדוש כנודע. ואין זה עניין אלא לגדולי התורה, ולא למציגים עצמם כנאמני אותם גדולים האוסרים. (ובכלל, גם מהרבנים "החרדים", וגם מרבני "חובבי ציון", היו אוסרים והיו מתירים, כמו שהגאון רבי מרדכי גימפל יפה, שהיה מחובבי ציון, היה מהאוסרים, והו אף גרם לכך, שרבים מהחקלאים במזכרת בתיה, לא קיבלו את היתר המכירה, מפני שיחיאל מיכל פינס, שהיה פטרונם של החקלאים, היה נמנה על תלמידיו).

ומרן מופת דורינו, רבינו עובדיה יוסף שליט"א, ערך מערכה אדירה בעניין היתר המכירה, (אשר נדפסה לפני כארבעים שנה בירחון קול סיני, ולאחר מכן בספרו שו"ת יביע אומר ח"י), ולא הניח אבן על אבן בעניין זה, והעלה במסקנתו להקל בזה בזמנינו, וכל הרוצה לקנות תוצרת מהיתר המכירה, בודאי שיש לו על מהשיסמוך, כי היתר זה יסודתו מהררי קודש כמו שביארנו. אלא שהוסיף כי המחמיר לרכוש פירות מתוצרת שאינה של היתר המכירה, תבא עליו ברכה. אבל הרבנים הראשיים, מחוייבים לבצע מכירה עבור המעונינים בכך כפי שביארנו.

שאלות ותשובות על ההלכה

שלום,
אם המוכר אומר שיש לזה היתר מכירה אבל אין לו תעודה, ניתן.? ו' תשרי תשפ"ב / 12 בספטמבר 2021

לא. צריך שתהיה לו תעודה. 

בענין היתר מכירה, בהלכה אחת כתבתם שאפשר לסמוך להקל על ההיתר בלי בעיות, אחרי כמה שבועות כתבתם שהמחמיר תבוא עליו הברכה? כ"ב אב תשס"ט / 12 באוגוסט 2009

במקום או בסחורה שיש הפקעת מחירים רצינית,  אין צורך להחמיר כלל, ובמקום שהמחירים קרובים, מידת חסידות להחמיר, אבל ההיתר היתר גמור.

ברצוני להבין איך פועל ההיתר מכירה. איך בית הדין יכול למכור את הקרקע של כל המדינה? האם זה שייך להם? ואם תאמר שהם מקבלים רשות מהמדינה, לכאורה הדבר תלוי האם יש דינא דמלכותא בארץ ישראל בזמנינו. ואם תאמר שכל בעלי הקרקע חותמים על המכירה הרי הם חילונים והם לא מאמינים במה שהם עושים ולא מתכונים ברצינות למה שהם עושים. כ"ב אב תשס"ט / 12 באוגוסט 2009

הקרקעות הנמכרות שייכות לחקלאים פרטיים ולא למדינה, הן נמכרות על סמך הרשאה שנותנים החקלאים לרבנות, הן נמכרות למשך שנתים, ובאם יחפוץ בהן הקונה, יצטרך לשלם את שוויים של הקרקעות למשך שנתים, ואז על פי ההסכם הוא יוכל להנות מרוחים מהקרקעות, אך יהא עליו להמשיך להעסיק את היהודים בעלי הקרקעות כפועלים. אף על פי שיקשה עליו מאד לגייס סך עצום כל כך לצורך מימוש המכר, וכן למרות שהמוכרים חלקם אינם חפצים במכר, מכל מקום שני הצדדים מבינים את מהות המכירה, ויש כאן ענין רציני התופס על פי חוק המדינה, לכן הקנינים מועילים, ויש כאן קנין גמור, כשם שאנו סומכים על קנינים גרועים יותר במכירת חמץ שהוא איסור תורה. וכשם שאנו סומכים על מכירת בהמה לפני שהיא מבכרת את (יולדת את ולדה הראשון) ויש עוד דוגמאות לקנינים כגון אלו התופסים לכל הדעות.

אני אברך ואשתי עקרת בית, אנו חיים בצמצום, וברצונינו לקנות מהיתר המכירה במחיר מוזל, האם הדבר מומלץ לנו? כ"ב אב תשס"ט / 12 באוגוסט 2009

לדעת מרן הרב שליט"א, אין ספק שעליך לקנות מהיתר המכירה לכתחילה ולא יאונה לך כל רע. ההשתדלות לקנות מאוצר בית דין וכדומה אינה נכונה לאנשים דחוקים כמוך.

למה לכתוב על רבני המזרחי בכזה זלזול ולכנותם פשרניים? האם הרב אברהם שפירא זצ"ל היה פשרני, האם הרב ישראלי זצ"ל או אולי הרב מרדכי אליהו שיבדל לחיים ארוכים? זה גם לא פוליטיקליקורקט לכתוב כך בתפוצה למנויים רבים על ההלכה היומית אשר חלק גדול מהם נמנים על ציבור המזרחי. מן הראוי לחזור בכם מן הדבר באחד ההלכות הבאות. כ"ב אב תשס"ט / 12 באוגוסט 2009

באמת חבל שכך התקבל הרושם מדברי, כוונתינו היתה לדבר לפי שיטתם של אותם המזלזלים בהיתר, אשר הם באים בזלזול כלפי גדולי הרבנים שנמנו על חובבי ציון. אנו מכבדים אותם, (ובלי קשר למה שמצלצל יותר טוב לקוראים, אנו כותבים את האמת, אלא שכאן אין זו האמת ולא כוונתינו.) ומוצא שפתים אך למחסור, כי גם מרן שליט"א הוא תלמידו של הגרצ"פ פראנק שהיה כידוע ציוני. וגם היה מיודד באופן אישי עם הגאון הרב ישראלי שהזכרת. (בהלכה הבאה נכנסה הבהרה בענין).

אנו עובדים כעת באדמות שנמכרו בהיתר המכירה, ואנו מפקחים על פועלים גויים שעובדים כאן לחרוש ולעבד את האדמות, האם יש בזה איסור. (שמענו שלשיטת מרן בכסף משנה יש איסור ספיחין בזה). כ"ב אב תשס"ט / 12 באוגוסט 2009

בודאי שמותרים אתם לסמוך על היתר המכירה גם לענין המלאכות, בפרט שלא אתם עובדים בקרקע, אלא רק הגויים שאתם מפקחים עליהם, ובזה יוצאים גם מידי חשש ההבנה בדברי מרן הכס"מ.

8 ההלכות הפופולריות

פרשת בא

מאמרו של הרה"ג יעקב ששון שליט"א, נכד מרן זצ"ל נאמר בפרשת השבוע, כאשר עמד משה ודיבר עם פרעה מלך מצרים: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, כֹּה אָמַר ה', כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם, וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ ע......

לקריאת ההלכה

פרשת השבוע - פרשת בשלח – העצה לעת צרה

מאמרו של הרה"ג יעקב ששון שליט"א, נכד מרן זצ"ל בשבת זו, פרשת בשלח, נקרא על יציאת בני ישראל ממצרים, כשהקדוש ברוך הוא הולך לפניהם, יומם בעמוד ענן, להנחותם הדרך, ובלילה בעמוד אש, להאיר להם בלכתם יומם ולילה. כאשר נודע לפרעה מלך מצרים, כי בני ישראל ממשיכים בדרכם גם לאחר שלושת הימים שב......

לקריאת ההלכה

פרשת משפטים

נאמר בפרשת השבוע: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ, לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי, הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ, אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ". בפסוקים הללו טמון סוד גדול בהנהגת ה' את ......

לקריאת ההלכה

פרשת תצוה

על פי דברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל. ערוך על ידי נכדו הרב יעקב ששון שליט"א בפרשת השבוע נקרא, שאמר ה' אל משה: "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי". רבותינו במדרש אמרו, שכאשר שמע משה רבינו מה'......

לקריאת ההלכה


פרשת השבוע - פרשת תרומה – בין משה לבצלאל

מאמרו השבועי של הרב זבדיה כהן - ראש אבות בתי הדין בתל אביב, עבור "הלכה יומית" השבת, נקרא בפרשת השבוע, על תרומת בני ישראל לעשיית המשכן, שכללה את הזהב, הכסף והנחושת, תכלת וארגמן, תולעת שני, שש ועיזים, עורות אלים מאודמים, עורות תחשים ועצי שיטים, שמן למאור, בשמים לשמן המשחה, אבני שוהם......

לקריאת ההלכה

פרשת וארא

מאמרו של הרה"ג יעקב ששון שליט"א, נכד מרן זצ"ל בפרשת השבוע, אנו למדים על שבע מתוך עשרת המכות שהכה ה' יתברך על מצרים. ומבואר בפסוקים, וכפי שביארו לנו חז"ל, שבמצרים של אותם הימים, היו מכשפים רבים, שהיו בקיאים במעשי שדים ומעשי כשפים, וכפי שנאמר: "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַה......

לקריאת ההלכה

ברכה על ריחו של הקפה

לשאלת רבים: האם יש לברך על ריח טוב היוצא מן הקפה? תשובה: בהלכות שפורסמו לפני כשנה, כתבנו שיש לברך על דבר שיוצא ממנו ריח טוב, כל דבר את ברכתו הראויה לו. ולמשל, מין עץ שיש בו ריח טוב, כגון הדס,  מברכים עליו "בורא עצי בשמים". ועל הפירות שיש בהם ריח טוב, כגון אתרוג, או אננס וכדומה, ......

לקריאת ההלכה

כיצד מברכים?

שאלה: האם כשמברך צריך להשמיע לאוזניו את הברכה, או שדי בברכה בשקט מוחלט שאפילו המברך עצמו אינו שומע? וכן האם מותר מן הדין לברך ולאכול בראש מגולה, בלי כיפה? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (דף טו.) מבואר שבכל הברכות שהאדם מברך, צריך להשמיע לאוזניו מה שמוציא מפיו. כלומר אין לברך בלחש על המאכל, אלא יש להגבי......

לקריאת ההלכה