נאמר בתורתינו הקדושה (דברים, כב): "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ, וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ, כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ".
כאן נצטוינו במצות עשה מן התורה לעשות מעקה בגג הבית, או במרפסת הבית, כדי שלא יפול משם אדם ויפצע או יהרג.
ולכאורה יש לשאול, שמאחר וה' יתברך הוא הגוזר על האדם מה שיהיה איתו, אם כן מדוע צוה עלינו לעשות מעקה כדי שלא ניפול? והסביר זאת אחד מרבותינו הראשונים בספר החינוך, שאף על פי שה' יתברך הוא הגוזר על האדם חיים או מוות, ולא יפול הנופל מן הגג אלא בגזירה מאת ה' מן השמים, וכמו שאמרו רבותינו, "אין אדם נוקף אצבע מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה", אף על פי כן צריך האדם לשמור את עצמו מן המקרים הנהוגים בעולם. כי האל ברא את עולמו ובנה אותו על יסודות עמודי הטבע, וגזר שתהיה האש שורפת, ושהמים יכבו את האש. וכמו כן יחייב הטבע שאם תפול אבן גדולה על ראשו של האדם תרוצץ את מוחו. או אם יפול אדם מראש הגג הגבוה לארץ, ימות. והוא ה' ברוך הוא, חנן גופות בני האדם, ונתן בהם נשמת חיים, בעלת דעת, שתדע גם לשמור על הגוף מכל פגע. ואחרי שהאל שיעבד את גוף האדם לטבע העולם, צוה עליו לשמור את עצמו מן המקרה הטבעי, כי הטבע שהאדם מסור בידו, יעשה פעולתו על האדם, אם לא שהאדם ישמור על עצמו שלא יפגע בצורה טבעית.
כלומר, מסביר בעל ספר החינוך, שאף על פי שלא יגיע לאדם דבר רע או טוב בלי שיגזרו עליו כן מן השמים, בכל זאת הקדוש ברוך הוא קבע בעולמו שיונהג בדרך הטבע, ולכן מי שלא ישמור את עצמו מן המקרים הרעים, כגון החמה והצינה, בהכרח תגיע אליו הרעה. וכמו שאמרו רבותינו (כתובות ל.), "הכל בידי שמים, חוץ מצינים ופחים", כלומר, כל החולאים שיבואו על האדם, לא יבואו אלא בגזירת הבורא, חוץ ממחלות הנגרמות מקור וחום, שהאדם לא שומר את עצמו כראוי מהם, ולכן נעשה חולה.
וממשיך בעל ספר החינוך ובאר נקודה נוספת:
"ואמנם יהיו מקצת בני אדם אשר המלך (ה' יתברך) חפץ ביקרם, לרוב חסידותם ודבקות נפשם בבורא ברוך הוא, המה החסידים הגדולים אשר מעולם, אנשי השם, כמו האבות הגדולים והקדושים, והרבה מהבנים שבאו אחריהם, כמו דניאל חנניה מישאל ועזריה ודומיהם, שמסר הקדוש ברוך הוא את הטבע בידיהם, כאשר ידענו, שאברהם אבינו עליו השלום הפילוהו לכבשן האש ולא הוזק. וכן ארבעת החסידים הנזכרים השליכו עצמם לכבשן האש ואפילו שיער ראשם לא נשרף. אולם רוב בני האדם מחמת החטאים, לא זכו למעלה גדולה זו. ועל כן תצוינו התורה, לשמור משכנותינו ומקומותינו, לבל יקרנו מות בפשיעתינו, ולא נסכן נפשינו על סמך הנס".
לכן צותה התורה, שישמור האדם את עצמו מן המקרים הרעים, ובראש ובראשונה צותה התורה, שיזהר האדם לעשות מעקה לגגו, כדי שלא יפול הנופל ממנו.
