מצוה מן התורה, שמיום לאחר חג הפסח, יתחילו לספור בכל יום ספירת העומר, במשך שבעה שבועות תמימים. ובזמן הזה שבית המקדש חרב, ואין לנו לא קצירת העומר ולא קרבן העומר, אין חיוב ספירת העומר מן התורה, אלא מדרבנן (מתקנת חכמינו) בלבד. ולכן אין לומר בנוסח ה"לשם יחוד" שאומרים לפני הספירה, שהיא מצוה מן התורה, מאחר ואין זו מצוה מן התורה, אלא מדרבנן בלבד.
מי ששכח יום אחד לספור ספירת העומר, שוב אינו סופר ספירת העומר בברכה. אלא יספור בלא ברכה.
ומי שהוא מסופק אם שכח לספור יום אחד, רשאי להמשיך לספור בשאר הימים בברכה.
זמן ספירת העומר בלילה. ואם שכח לספור בלילה, סופר ביום בלא ברכה. ומכל מקום לאחר מכן רשאי להמשיך בספירת העומר בכל יום בברכה.
הנשים אינן חייבות בספירת העומר. ומנהגינו שהנשים אינן סופרות ספירת העומר כלל ועיקר. והטעם בזה מבואר על פי דברי המקובלים. ואשה הסופרת ספירת העומר, לא תברך על הספירה, מאחר והיא פטורה מספירה זו מצד הדין.
