המצוה המרכזית בליל חג הפסח "ליל הסדר", היא מצות הסיפור ביציאת מצרים, שצוונו ה' יתברך בתורתו הקדושה לשמוח בחג, ולספר לבנינו ולבנותינו ולכל מי שישמע סיפור יציאת מצרים.
ובתחילת "מגיד", כאשר מגיעים בהגדה ל"הא לחמיא עניא", יש להרים בידו את הקערה שבתוכה המצות, ואז מתחילים "הא לחמיא עניא". ובסיום אמירת הא לחמא עניא, יצוה להניח את המצות בסוף השלחן, כאילו סיימו את הסעודה. ואז יאמרו לילדים שאין רשאים לאכול מן המצות עד שיספרו ביציאת מצרים.
ואין חילוק במצות סיפור יציאת מצרים בין אנשים לנשים, שאף הן מחוייבות לספר ביציאת מצרים, וצריכות לקרוא את כל ההגדה (או לשמוע מאדם אחר שמכוין להוציא את השומעים ידי חובתם). (חזון עובדיה עמוד קמז).
ובבית מרן זצ"ל היו נוהגים, שכל אחד מן המסובין קורא קטע אחד מן ההגדה, וכולם קוראים עמו בלחש. וכך עובר התור סביב סביב, עד שהיו מגיעים למרן זצ"ל בעצמו, שהיה קורא גם הוא כשאר בני הבית, ואחריו קורא היושב לצדו. ומרן זצ"ל בעצמו היה נשאר ער בכל הלילה בליל הסדר, ללמוד ענין יציאת מצרים עד תפלת שחרית.
ואין למהר באמירת מגיד, ולצפות בכליון עיניים לשעת הסעודה. ואף שאין להאריך גם כן יותר מדאי, ולהכביד על בני הבית, בכל זאת יש לתפוס את דרך האמצע, ללכת בשביל הזהב, ולקרוא את ההגדה בתשומת לב, בתוספת הסבר, ולאפשר ולעורר את הילדים להקשות ולשאול, וראוי לחלק להם אגוזים וכדומה, לעוררם לשאול ולהתעניין בסיפור ההגדה.
ויש להזהר ולהקפיד מאד מאד, לשמור על אוירה טובה ושמחה בליל החג, ויזהר כל אחד שלא יתרעם על בני ביתו בלילה הזה, רק יהיה מעביר על מדותיו, וסבלן ונינוח, לשמוח בשמחת החג ולקיים מצוותיו.
ואמרו רבותינו, שבליל הסדר שולח ה' יתברך את מלאכיו הקדושים לעולם הזה, ואומר להם לכו וראו מה עושים בני. והם חוזרים אל ה' יתברך, ואומרים לפניו, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו, כי מצאנו את בניך שהם יושבים כבני מלכים סביב שלחנות, ומספרים בשבחך לבניהם. והיה מרן זצ"ל דורש, שאומרים המלאכים לפני ה' יתברך, ראה כי בניך עוד יושבים ומספרים את ההגדה, ועם כל מה שעבר עליהם, אלפי שנים בגלות המרה, ובפרט בדור האחרון, שהגלות הרוחנית קשה מנשוא, ומי היה מאמין שיעמדו בני ישראל בנסיון, ועוד ישבו ויספרו ביציאת מצרים, עם כל התגברות הגשמיות בעולם, והתדרדרות היחס לתלמידי החכמים, שנעשו ח"ו כאויבי העם, וענין המאסת הדת שמתחולל בעוונות. ועם כל זה יושבים ישראל כולם כאחד, אוהבי התורה ולומדיה, ואוהבים את ה' יתברך, שמחים בשמחת החג, ומחנכים בניהם לאהבת ה' יתברך. באותה שעה מתגברים רחמיו של ה', ולכן נקרא הלילה הזה "ליל שימורים", שכיביכול הקדוש ברוך הוא משמר את ישראל מתי יגאלו, כשרואה אותם יושבים בליל הסדר, ומתמלא רחמים באהבה אליהם, ובא לקבוע זמן לגאולתם. ולכן אמרו רבותינו "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל", שבזכות ימי הפסח אנו עתידים להגאל.
