בהלכה הקודמת הזכרנו שאסור לבן או לבת לסתור את דברי הוריהם, שכן כך פירשו בגמרא במסכת קידושין (לא:) שבכלל מצות מורא אב ואם, שלא לסתור את דברי אביו ואמו, לומר על דבריהם שאינם נכונים.
ומרן הרב עובדיה יוסף שליט"א הביא בעניין זה מחלוקת בפוסקים אם איסור סתירת דברי אביו הינו דווקא בענייני חולין או אף בדברי תורה, וכגון שהאב הוא תלמיד חכם, ובנו שגם הוא תלמיד חכם סובר באיזה עניין דלא כאביו, והביאו הפוסקים בעניין זה מכמה מקומות בש"ס שבנים חולקים על אבותיהם בדברי תורה, וכן פסק מרן הרב שליט"א, שעל כל פנים שלא בפני אביו יכול לחלוק על דבריו מפני שבדברי תורה לא מחניפים לשום אדם, אלא שבודאי יש לעשות כן בדרך כבוד כראוי.
אסור לקרוא לאביו או לאמו בשמם, וכגון שקוראים לאביו שמואל, אסור לו לקרותו "שמואל" אלא קוראו "אבא". ודין זה נפסק בגמרא. ורבינו הרמב"ם הוסיף שאף לקרוא לאחרים ששמם כשם אביו אסור, וכגון שיש לו חבר ששמו כשם אביו שמואל, אסור לו לקרוא לחבירו בשם שמואל. ויש לדין זה של הרמב"ם סימוכין בש"ס, ודבריו הובאו להלכה.
אלא שבתשובה כתב הרמב"ם, שדין זה הינו דווקא בשם פלאי, דהיינו ששם אביו הוא שם מיוחד שאינו נפוץ, שאז אסור לקרוא אף לחבירו כשם אביו, וכגון ששם אביו מתושלח, וכך הוא גם שם חבירו, אסור לו לקרוא את חבירו בשם "מתושלח". והיינו אפילו שלא בפני אביו. אבל בפני אביו אסור לקרות בשם אביו לחבירו אף אם השם אינו פלאי, וכגון השם "שמואל", שבפני אביו אסור לקרות בשם זה, אבל שלא בפני אביו מותר.
ולסיכום: אם שם אביו ושם חבירו שווים, אז אסור לקרות לחבירו בשם אביו, אם הדבר הוא בפני אביו, אבל שלא בפני אביו מותר, אלא אם כן השם הוא פלאי כגון מתושלח, שאז אף שלא בפני אביו, אסור.
כאשר נשאל אדם מה שם אביו, לא יענה "שמואל" וכיוצא בזה, אלא יאמר, "שם אבי הוא שמואל". וכמו שמצינו אצל יעקב אבינו שהגיד לרחל כי בן רבקה הוא.
