תשובה: בהלכות הקודמות ביארנו את שורש החיוב לנטילת ידים בבוקר, והזכרנו בתוך דברינו, שאין לגעת לכתחילה במאכלים קודם נטילת ידים, מפני שרוח רעה שורה על ידיו של האדם עד שיטול את ידיו.
ולאור האמור, נראה לכאורה שיש להקפיד מאד ליטול את ידיהם של הילדים הקטנים, ואפילו תינוקות המוטלים בעריסה יש להקפיד ליטול את ידיהם, שהרי יש לחוש שיגעו בידיהם במאכלים, בזמן שרוח רעה שורה על ידיהם. וכבר העיר על זה הפרי מגדים (משב"ז סק"ז) וכתב, שאינו יודע מדוע אין נזהרים בזה, וראוי לרחוץ ידיהם כל בוקר, כי חמירא סכנתא מאיסורא (כלומר, חמור ענין שיש בו סכנה, כגון רוח רעה, מענין שיש בו איסור). וכן כתב מרן החיד"א בספר מורה באצבע, ועוד. גם הגאון יעב"ץ בסידורו כתב, שלא נהגו להחמיר בזה, אך להלכה יש להזהר ליטול את ידי הקטנים בבוקר.
והגאון רבי אליעזר פאפו (בעל ספר פלא יועץ, חמיו של הגאון רבי אהרן עזריאל, שהיה מגדולי רבני ירושלים) בספר חסד לאלפים כתב, ומה טוב ומה נעים לרחוץ ידי הקטנים המוטלים בעריסה, כדי שיגדלו בטהרה גידולי קודש. ומדבריו משמע שאין חיוב בזה מעיקר הדין, אלא ממידת נקיות וטהרה בלבד. וכן דעת עוד כמה פוסקים, שאין בזה חיוב מעיקר הדין, מפני שאין רוח רעה שורה על ידי הקטנים, כמו שביאר בשלחן ערוך להגאון רבי זלמן, כי עיקר כניסת הנפש הקדושה באדם היא מיום כניסתו למצוות, דהיינו, שלוש עשרה שנים ויום אחד לזכר, ושתים עשרה שנים ויום אחד לנקבה, וכנגד זה גם כן לצד הטומאה, אין כח הטמאה מתגבר על האדם כשאין בו עדיין מכח הקדושה. ומכל מקום עדיין שייך בזה טעמו של החסד לאלפים, שעל ידי כן יגדלו הילדים יותר בטהרה, גם אם נאמר שאין הרוח רעה השורה על ידיהם מצויה במלוא תוקפה.
ועל כן לענין הלכה, בודאי שראוי ונכון לחוש לדברי הפוסקים שכתבו שיש ליטול את ידי הקטנים בבוקר, על כל פנים מזמן ששייך כבר שיגעו במאכליהם, ועל ידי כן יזכו גם כן לגדול בקדושה ובטהרה, כל רואיהם יכירום כי הם זרע בירך ה'. וכן המנהג כיום אצל רבים מיראי ה'.
