יחד עם כל בית ישראל, אנו מבכים מרה את פטירתו של הגאון הגדול, שריד לדור דעה, מהר"ר מרדכי אליהו זצ"ל, שנלקח לבית עולמו בעוונות הרבים בראשית השבוע.

הרב ז"ל, היה מפורסם בצדקתו. עוד בצעירותו היה מרבה תורה בישראל, מתוך הארת הפנים המיוחדת שהיתה נטועה בלבו, היה מקרב רבים רבים מבני הספרדים לשקוד על דלתות התורה. זכה הרב לינק תורה וקדושה כאשר שהה בקרבת גדולי רבותינו שבירושלים לפני שנות דור, צדיקים וחסידים אשר כמעט ואינם בנמצא בזמנינו, לא הם ולא כדוגמתם.

הרב ז"ל היה מקורב וחביב מאד על גדולי ירושלים. זכה לשמש בקודש את הגאון רבי שמואל עזראן ז"ל, שהיה אב בית הדין לעדת המערבים בירושלים (והוא סבה של רעייתו, בת הרה"ג רבי נסים עזראן ז"ל). כן היה מקורב מאד להחסיד רבי ישראל אביחצירא ז"ל, הבבא סאלי, ולאותו צדיק, רבי יוסף שלוש ז"ל, להגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל, להגאון רבי יהודה צדקה (שהיה דודו), ועוד רבים רבים מחסידי אותו הדור.

היה נטע מפואר מגדולי רבני בבל. כאשר היה מפורסם בין גדולי המקובלים כיחיד ומיוחד באותה החכמה הנפלאה, היא חכמת הקבלה. כמו כן היה ידוע בחכמתו ופקחותו גם בדרכי העולם, ורבים השיב מעון. זכה הרב, שנתקרבו על ידו ציבור יקר מבני ישראל שלא היו שייכים למגזר שלו באופן טבעי. אף שהרב עצמו היה מגידולי פורת יוסף, מכל מקום, כיון שהיה נחמד עם הבריות, ורצוי לרוב אחיו, ואהבת ישראל היתה ניכרת על כל צעד ושעל בהנהגתו, הכל מצאו אצלו משען ומשענה. ומתוך כך, הכניס בלימוד ההלכה ציבור עצום ורב, והעמיד תלמידים הרבה.

כאהבתו את עם ישראל, כן אהב את ארץ ישראל, ועל כן כאב בכל לבו את כאבם של אחינו מפוני ההתישבות בגוש קטיף. הוא האיש, אשר ידע מהי מעלת ארץ ישראל, ומהי קדושתה, ואהבתה פעמה בלבו כל הימים.

היה מוסר את נפשו להשיב שואליו דבר. לא אחת, היה זה מראה שכיח, לראות את הרב יושב בחדרו במשך שעות, לחזק לבבות נשברים, ולשמח אנשים נדכאי רוח. מעשה שהיה רק לפני כחמש שנים, שנכנס אליו אברך אחד מתלמידיו, יחד עם חבירו. לחבירו, היו בעיות נפשיות, והוא התלבט האם עליו לפנות לייעוץ רפואי, אם לאו. כאשר במכלול השיקולים, היה גם ענין ההוצאה הכספית הכבידה, לשם תשלום עבור טיפולים אלה. דעתו של הרב היתה שעליו לפנות לייעוץ כזה. ומיד כשהשיב את שואלו דבר, לא היסס, והוציא ממגירתו סכום כסף נכבד לסייע לאותו נדכא בהוצאות הרפואיות.

כאשר היה נשאל בצעירותו איזו שאלה שנתחבטו בה בני החבורה, לא היסס, והיה יושב כל הלילה ההוא, ומעיין באותה הסוגיא, לפשוט את ספקותיה. היה שש ושמח כאשר היו מתבארים לפניו הדברים, מפני שהיתה בו חדות הלימוד, בצורה יוצאת מגדר הרגיל.

לא היה כועס על טרדות הציבור אשר השתרגו עלו על צווארו, אלא היה תמיד, סבלן ופתוח לקבל פני כל אדם. אפילו אנשים בזויים היו מוצאים אצלו מקום לפרוק את מטען הרגשות אשר העיב עליהם.

אף שהיה הרב אדם חזק מצד אישיותו, והיה משרה אוירת בטחון על כל הסובבים אותו, מכל מקום, כל עלה במחשבה לפני ה' יתברך, והרב סבל בסוף ימיו יסורים קשים ומרים, לדאבון לבנו. זכה ועלה ונזדכך באופן נורא ואיום, עד שעלתה נשמתו השמימה, למגינת לב כולנו. חבל על דאבדין ולא משתכחין, מי יתן לנו תמורתו.

יהי רצון שנזכה לראות בביאת משיח צדקינו, ובלע המוות לנצח, ומחה ה' דמעה מעל כל פנים. אמן.