שאלה: אדם הדר בארץ ישראל, והוריו גרים בחוץ לארץ, ועתה הוריו מבקשים ממנו שיצטרף אליהם לגור על ידם בחוץ לארץ, האם עליו לשמוע בקול הוריו משום מצות כיבוד אב ואם?
תשובה: רבותינו במדרש ספרי אמרו, מעשה ברבי יהודה בן בתירא ורבי מתיא בן חרש ורבי חנינא בן אחי רבי יהושע שהיו יוצאים מארץ ישראל לחוץ לארץ, וכשהגיעו לסוף גבולה של ארץ ישראל, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה, "וירשתם אותה וישבתם בה", וסמוך לאותו פסוק נאמר, "ושמרתם לעשות את כל החוקים ואת המשפטים", ללמדך, ששקולה מצות ישיבת ארץ ישראל כנגד כל המצוות, וחזרו ובאו למקומם.
והרמב"ן בספר המצוות כתב, כי מצות ישוב ארץ ישראל אף בזמן הזה היא מצות עשה מן התורה, והסכים עמו הרשב"ץ. וכן הסכמת רוב הפוסקים.
ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורג פסק, שאין לבן לשמוע לקול אביו כשמצוהו שלא לעלות לארץ ישראל, כיון שמצוה היא לעלות לארץ ישראל, וכבר דרשו חז"ל (ביבמות דף ה:) "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו אני ה'", כולכם חייבים בכבודי. כלומר, מדוע לאחר מצות מורא אב ואם נאמר: אני ה'? ללמדך שכולם חייבים בכבודו של ה' יתברך, ולכן בכל דבר שיש בו דבר מצוה, לא ישמע לאביו, שכבוד ה' קודם. וכך היא הסכמת הפוסקים, שאפילו בדבר שאינו אלא איסור דרבנן, ואומר לו אביו לעבור על דבר מדברי חכמים, אל ישמע לו, כי כבוד ה' קודם לכבוד אביו בכל דבר. שגם אביו מחוייב לשמוע לקול דברי חז"ל. וכן פסק מרן השלחן ערוך יורה דעה (סימן רמ).
וכן פסק בנדון קרוב לזה הגאון המבי"ט, לענין מי שנשבע לעלות לארץ ישראל, ועתה אביו דורש ממנו במפגיע להתיר את נדרו ולא לעלות ארצה, אינו רשאי להתיר את נדרו, אלא יעלה לארץ ישראל ואל ישמע בקול אביו, שכן מצוה גדולה היא לעלות לארץ ישראל אף בזמן הזה. ועוד הוסיף, כי אין לבן הזה שום איסור במה שאינו מקיים מצות כיבוד אב ואם, שהרי הוריו יכולים גם הם לעלות עמו לארץ ישראל, ושם יכבדם.
ומכלל הדברים אנו למדים שבודאי שאסור לרדת מארץ ישראל לחוץ לארץ על מנת לקיים מצות כיבוד אב ואם. אולם יש מקרה אחד שהוא יוצא מן הכלל, והוא כאשר רוצה הבן לרדת מארץ ישראל רק לביקור קצר אצל הוריו, לכבדם ולשמוח עמהם, ואינו יוצא מן הארץ אלא לפי שעה, שאז מותר לו לעשות כן, שאין זה בכלל ביטול מצות ישיבת ארץ ישראל, וכמו שכתב התשב"ץ בתשובה, שאין להתיר לצאת מארץ ישראל, אלא או על מנת ללמוד תורה או על מנת לקיים מצות כיבוד אב ואם. וכבר עמדו הפוסקים על כוונתו בזה, שהרי בודאי אין היתר לצאת לגמרי מארץ ישראל על מנת לקיים מצות כיבוד הורים, והסבירו דבריו שהכוונה בזה, כשרוצה לצאת מהארץ לזמן מה, על מנת להקביל פני הוריו, ומיד לעלות חזרה לארץ, שאז נדחית מצות יישוב הארץ לזמן קצר מפני ענין כיבוד הורים, אבל להשאר שם לצמיתות מפני רצון הוריו, אין להקל כלל ועיקר.
ולסיכום: הדר בארץ ישראל, אל לו לצאת מהארץ בכדי לדור בסמיכות להוריו, ומכל מקום לצורך ביקור קצר, מותר לצאת מארץ ישראל בכדי לקיים מצות כיבוד הורים.
אולם יש להבהיר, כי לעתים שאלה זו באה באופנים שונים המצריכים שאלת חכם לכל מקרה לגופו, וכגון שהדבר יגרום לריחוק גדול בין כלל בני המשפחה, ולהתרחקות מן התורה והמצוות, וכגון שאותו הדר בארץ ישראל הוא מחזיק את כל המשפחה מבחינה רוחנית, שאז יש לצדד שעליו לרדת מהארץ לטובת ענין גדול כזה, שהרבה גופי תורה תלויים בו, וכן על זה הדרך. ושומע לעצה חכם.
