הלכה ליום שלישי כ"ב תמוז תשפ"ו 7 ביולי 2026

משחרב בית המקדש בטל השמיר

שאלה: ברצוני לשאול, האם לאדם שדורש ברבים ומעביר שיעורי מוסר, מותר להציג עובדות של דברים לא טובים שקורים בעם ישראל כדי לעורר את השומעים? או שיש בזה קטרוג על עם ישראל?

תשובה: הגמרא במסכת יבמות (מט:) אומרת, שכאשר ברח ישעיה הנביא עליו השלום ממנשה, אמר שם קדוש ונבלע בארז, באו וניסרו את הארז, וכשהגיע המסור לפיו של ישעיה, יצאה נפשו. ומדוע אירע כך לישעיה הנביא? מפני שאמר (ישעיה ו ה) "וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב", ופירש רש"י, שנענש משום שקרא לעם ישראל עם "טמא שפתים", מדעתו, ומוסיף רש"י, שישעיה לא אמר כן "מחמת תוכחה", כלומר, אילו היה ישעיה אומר כן לישראל כדי להוכיח אותם, לא היה נענש.

למדנו מדברי רש"י שאם אומר כן כדי להוכיח, מותר. וכן כתב המאירי שם, וזו לשונו, לעולם יזהר אדם שלא לספר בגנות חברו וכו', כלומר שלא בדרך תוכחה. וכן פירשו רבינו אברהם מן ההר והריב"ן.

והמהר"ל בחדושי אגדות שם הוסיף, שאף שהנביאים היו מדברים דברים קשים על ישראל, בכל זאת כשהיו מדברים לה' יתברך לא היו אומרים לו דברים רעים על ישראל, וישעיה הנביא  דיבר אל הקב"ה, ובדבר זה נענש.

ונראה שהדברים מכוונים לדברי רש"י והמאירי, כי אין לדבר גנות על עם ישראל, רק בדרך תוכחה, ודברי תוכחה צריך לאומרם לעם ישראל. אבל כשהוא מדברי ומתפלל לפני הקב"ה, אדרבה צריך לומר עליהם דברי סניגוריא.

אמנם, צריך לדעת שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים, ולא כמוכיחים הראשונים מוכיחים האחרונים, ויש הרבה מה להאריך בזה, ואנו נזכיר רק את דברי הגאון ההפלא"ה בספרו פנים יפות (סוף פרשת יתרו) שכתב בזה דברים נפלאים, ואלו דבריו שם:
שאף על פי שאמר התנא (אבות פ"ד מ"י) והוי שפל רוח בפני כל אדם, מכל מקום עת וזמן לכל חפץ ה' להשיב רבים מעון, ולקרב את המרוחקים להסיר לב האבן מבשרם. ועל זה נאמר (תהלים לא כה) חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה', להתחזק ולעמוד כנגדם כחומה הנשגבה, כאשר הזהיר ה' יתברך את ירמיה הנביא להלחם עמם ולשבר סלעים וצור מכשול מלבבם.

אמנם בכל זאת חס ושלום מלעורר הדין עליהם, כמו שמצינו בישעיה הנביא שנענש על מה שאמר בתוך עם טמא שפתים אנכי יושב. וכן בהושע הנביא. ואף שצריך לדבר אליהם קשות ולהודיעם העונשים החמורים, צריך לכלכל דבריו במשפט.

ויש לרמוז בזה מה שאמרו במשנה סוף סוטה (מח.), "משחרב בית המקדש בטל השמיר (תולעת שמיר) ונופת צופים", כי השמיר היה מבקע וחותך את האבנים בלי ברזל, אלא מעמידים את השמיר מבחוץ והאבנים מתבקעות מאליהן, והוא רמז לתוכחה מגולה ואהבה מסותרת, שהרב מודיע לעם את העונשים, אך נזהר שלא לעורר דין עליהם, והוא דוגמת השמיר שהוא חזק מאד, ומשבר מבלי נגיעה כדרך הברזל.

עוד יש אופן להכניס דברי תוכחה בלב השומע, על ידי המתקת המוסר בדברי תורה ופירושים וטעמים, המתוקים מדבש ונופת צופים, ועל ידי עריבות ומתיקות התורה יקבלו דברים הקשים והמוסר החזק שבתוכה. כאשר יעשו רופאים לחולה בסמים החזקים וקשים, לערב בהם מיני מתיקה, למען יערב לאוכלה.

אך כבר אמרו חז"ל (ערכין טז:) תמה אני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה, ומי שיודע להוכיח. ועל זה אמרו שמזמן חורבן הבית בטל השמיר ונופת צופים, בין בדברים קשים כשמיר המשבר, בין בדברים המתוקים כנופת צופים. שכמעט אין מי שיודע להוכיח כראוי עד כאן תוכן דברי ההפלא"ה.

וכך ראינו למורנו ורבנו מרן הראש"ל הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל, אשר היה מקרב את העם בדרך של אהבה וחבה, ופעמים מעטות היה יוצא חוצץ בדברים קשים, נגד אינשי דלא מעלי, הרודפים את התורה ולומדיה. אבל לכללות עם ישראל היה מדבר תמיד בדברי נועם, והיה ממליץ על זה: דברי חכמים, בנחת, נשמעים. כאשר דברי החכמים הם בנחת, אז נשמעים לצבור.

תשובתו של ידידינו הגאון רבי גד יזדי שליט"א, תלמיד מרן זצ"ל.

שאלות ותשובות על ההלכה

לכבוד הרב שלום, האם יש מניעה בימים אלו של נגיף לעלות לבית העלמין במלאת שנים עשר חודש ( בכפוף לכללי משרד הבריאות)?
תודה רבה. כ"ז תמוז תש"פ / 19 ביולי 2020

אין חשש כזה באופן מיוחד בימים הללו. תבורך,

8 ההלכות הפופולריות

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה


נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים על פחות משיעור כביצה

בהלכה הקודמת, הבאנו את דברי מרן השלחן ערוך שפסק, שמי שאוכל פחות מכזית פת, כלומר, פחות מעשרים ושבע גרם פת, אינו צריך ליטול את ידיו. (ושיעור עשרים ושבע גרם פת, יש לשערו באופן כזה, שאם יקח את הפת ויכניס אותה בדוחק בתוך בקבוק של תינוק, יהיה השיעור 27 סמ"ק. והוא בערך שיעור של שני שלישים מהחלק הרך שב......

לקריאת ההלכה