---------------------------
בענין מגפת הקורונה: הנה נודע מאמר רבותינו במסכת גיטין (דף נו:), שבזמן שהפליג הרשע טיטוס בים לאחר שחילל את בית המקדש, עמד עליו נחשול שבים לטובעו, אמר טיטוס: כמדומה אני שאלהיהם של ישראל אין גבורתו אלא במים! שהרי את חיל פרעה הטביע במים! ואת חיל סיסרא הטביע במים! אף עתה הוא עומד עלי להטביעיני במים, אם גבור הוא יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה! יצתה בת קול ואמרה לו, רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע, בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה, ובא יתוש ונכנס בחוטמו, ונקר במוחו שבע שנים עד שלבסוף מת.
וכן אמרו רבותינו במדרש (פרשת קורח), כששלח הקדוש ברוך הוא את הצרעה לפני ישראל להרוג את האמוריים, ראה מה נאמר עליהם, "ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם, אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים", כלומר, לא היתה גבורה גדולה מגבורתם של האמוראים, ובכל זאת היתה הצרעה נכנסת בעינם הימנית, ושופכת את הארס שלה בתוך העין, והיתה העין מתבקעת והאדם נופל ומת. שכן דרכו של הקדוש ברוך הוא, לעשות שליחותו על ידי דברים קלים לכל המתגאים עליו, שולח להם בריה קלה ליפרע מהם, להודיען שאין גבורתן אלא ממנו, ולעתיד לבא הקדוש ברוך הוא עתיד ליפרע מן האומות עובדי כוכבים על ידי דברים קלים, שנאמר והיה ביום ההוא ישרוק ה' לזבוב אשר בקצה יאורי מצרים, ולדבורה אשר בארץ אשור, ובאו ונחו כולם וכו'.
לכן עלינו להבין, כי הדברים הללו שנעשים, לאחר שכל יושבי תבל היו סבורים כי מי ידמה לנו בכל הדורות, והנה אנו חכמים ונבונים ושולטים על הטבע שלטון מוחלט, ורוח הכפירה והבטחון העצמי והגאווה מרחפת בכל זוית ופינה, ועתה הזמין ה' יתברך בריה קלה שבקלות, שאי אפשר לראותה, והיא מבהילה את כל העולם כולו. ובזה נראית השגחת ה' בעולמו, וממנה עלינו להתחזק באמונתו.
ומבואר בזהר הקדוש (פרשת וירא), כי פעם אחת אירעה מגפה, ובא רבי אלעזר וביטל את המגפה, והודיעוהו מן השמים, כי מה שביטל את המגפה במעשיו, הרי בזה לא התקיימה תכליתה של המגפה, שנשלחה מן השמים כדי לעורר את העם לשוב בתשובה. והלך רבי אלעזר והחזירם בתשובה.
על כן עלינו להתחזק בתשובה שלימה, איש כפי מהללו, ולהרבות בתפלה ובאמירת "אבינו מלכנו" בכל יום, וה' יתברך ישמע תפלתינו ונראה בגאולה השלימה, ואם עתה התקיים הפסוק "ישרוק ה' לזבוב", הרי אנו מקוים לה' יתברך שישמרנו מכל רע, ויקיים בנו את הפסוק "אשרקה להם ואקבצם", במהרה בימינו אמן.
---------------------------
מצרכי מזון לפסח בזמנינו
החל משלושים יום לפני הפסח, חלה מצוות "ביעור חמץ". כלומר, הנקיונות וההשגחה שדואגים שלא להכשל באיסור חמץ בפסח, הם בכלל מצוות ביעור חמץ החל משלושים יום קודם הפסח.
לכן כבר כעת, יש להשגיח על המזון בבית, שכל דבר שעתידים להשתמש בו בימי הפסח, יש להשגיח עליו שלא יתערב בו חמץ. וגם על בעלי החנויות מוטלת חובה להניח את המאכלים הכשרים לפסח במקומות נקיים, כדי שלא יפול עליהם קמח וכדומה.
והיסוד לדין זה, כי בגמרא במסכת פסחים (ו.) אמרו, שמי שיוצא לחוץ לארץ בספינה שלושים יום לפני הפסח, עליו לבער את החמץ שברשותו לפני צאתו. ומכאן למדו הראשונים שכבר שלושים יום קודם הפסח חלה מצוות ביעור חמץ, והיא נמשכת עד לזמן שריפת חמץ בערב פסח. (ולאחר מכן אם חלילה מוצאים חמץ בפסח, גם כן חובה לבערו מיד).
בדורות הקודמים, רוב מוצרי המזון היו חומרי גלם, כגון פירות, ירקות, קטניות וכדומה. והיה ניתן לבדוק ולשים לב לכשרות המוצרים לפסח. אולם בדורות האחרונים, שרוב המוצרים הם מוצרים מוכנים, הוצרכו להעמיד משגיחים מיוחדים על כשרות המזון לפסח ולכל ימות השנה. ולכן בזמנינו, על מוצרי המזון הכשרים לפסח, ישנה חותמת מיוחדת שהם "כשרים לפסח".
כל מוצרי המזון הפתוחים, שיתכן שיש בהם חמץ, כגון פירות יבשים, גרעינים, גבינות וכיוצא בזה, אין לקנות לפסח, אלא אם המוכר הוא אדם ירא שמים בעצמו, והוא יודע היטב ממה עשויים המוצרים (למשל, בגבינה, לא תמיד הוא יודע מה יש בתוכה), שאז אפשר לסמוך על עדותו אם הוא אומר שהמוצרים כשרים לפסח. אבל אדם שאינו ירא שמים, אי אפשר לסמוך על עדותו לגבי כשרות המאכלים.
לכן, חנווני (מוכר בחנות, וכמו רוב רשתות המזון בזמנינו) שאינו שומר מצוות, אי אפשר לקנות אצלו מוצרי מזון לפסח, מלבד מוצרים סגורים שיש עליהם חותמת כשרות לפסח, שאפשר לקנותם אפילו מאדם שאינו שומר מצוות בעצמו.
כתב מרן החיד"א בספר עבודת הקודש (אות קצו), בשם רבותינו זכרונם לברכה, שכל אדם הנזהר מחמץ בפסח שלא יכשל בו בשום אופן, בטוח הוא שתעלה לו שנה טובה, כי ימי הפסח הם שורש לכל השנה כולה.
