הלכה ליום חמישי ט"ו חשון תשפ"ב 21 באוקטובר 2021

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת

שלמה בן רחל ויוסף דהן ז"ל

באהבה וגעגועים רבים
ת.נ.צ.ב.ה.

הוקדש על ידי

המשפחה

מאמתי תחל קדושת השביעית על פירות וירקות ותוספת בעניין היתר המכירה

בהלכות קודמות ביארנו, שכל גידולי הקרקע הגדלים בארץ ישראל בשנה זו (תשפ"ב) שהיא שנת שמיטה, בקרקעות של יהודים, חלה עליהם קדושת שביעית, וביארנו גם, מה היא הקדושה שיש לנהוג בגידולים אלו. וקדושה זו חלה גם על פירות ארץ ישראל שיצאו לחוץ לארץ. וכן האתרוגים שישווקו בחוץ לארץ בסמוך לחג הסוכות שבשנה הבאה, יש עליהם קדושת שביעית.

כמו כן הוספנו, כי היבול הגדל בקרקעות שנמכרו על פי היתר המכירה, אין עליו קדושת שביעית כלל, כי היתר המכירה הוא היתר אמיתי לאמיתה של תורה. ומפני שקבלנו בעניין פניות רבות בשנה זו ובשנת השביעית הקודמת, אנו חוזרים ומבהירים, כי על פי דעת מרן רבינו הקדוש רבי עובדיה יוסף זצ"ל, היתר המכירה הוא היתר גמור, אף למחמירים, ומי שמקפיד לקנות דוקא פירות של "אוצר בית דין" וכדומה, אין זה אלא בתורת הידור בעלמא. ועל כן בימים אלו, שכפי שנתברר לנו, מחירי הירקות שאינם משדות של היתר המכירה, גבוה בהרבה ממחיר הירק של היתר המכירה, אין צורך כלל לרכוש מירקות שאינם מהיתר המכירה, מפני שהיתר זה הוא היתר גמור, ואפילו לאברכים ובני ישיבות, הנוהגים בדרך כלל להחמיר בכמה עניינים, הורה לנו מרן רבינו זצ"ל שנפרסם בהלכה יומית ובחוברת שהוצאנו, כי אין להם להחמיר לקנות מאוצר בית דין או מיבול נכרי, אלא יקנו מהיתר המכירה, כי הוא היתר אמתי לאמיתה של תורה.

וכאן המקום לציין, כי לולי שה' יתברך העמיד לנו את מרן רבינו הקדוש זצ"ל, ודאי היו בעלי הענין משפיעים בדעתם נגד היתר המכירה, ואז הרבנות היתה נמנעת לערוך את המכירה,  מפני פחדם של הרבנים מבעלי הזרוע, ואז היה השוק כולו מוצף בפירות שביעית שנשמרו ונעבדו בשביעית שלא כהלכה, וכן בירקות ספיחין האסורים באכילה, ורק רבינו זצ"ל אור ישראל, בגבורתו וצדקתו, עמד על כך שהרבנות תמשיך במסורתה לערוך את המכירה, וערך תשובה ניצחת לחזק את ההיתר בראיות מוכרחות שאין עליהן תשובה, ובזכות מעשה זה לא מתחללת השביעית בראש כל חוצות.

וכעת נבא לבאר מאמתי חלים על הפירות והירקות שאינם מהיתר המכירה דיני השביעית.

אף על פי ששנת השמיטה חלה מראש השנה התשפ"ב ועד לראש השנה התשפ"ג, מכל מקום אין קדושת שביעית חלה על הפירות והירקות, אלא לפי שלבי גידולם, ונבאר:

השלב הקובע את קדושת השביעית בירקות האדמה, הוא לקיטתן (כלומר תלישתן מן האדמה), וכל ירק הנלקט בשביעית, יש בו קדושת שביעית, אף על פי שגדל כולו בשנה השישית.

בזיתים, ענבים, תבואה וקטניות, השלב הקובע להחיל עליהם קדושת שביעית, הוא שליש גידולם, וכל שהגיעו לשליש גידולם בשביעית, הרי הם קדושים בקדושת שביעית.

בפירות האילן, השלב הקובע הוא החנטה, והחנטה היא שליש הראשון של גידול הפרי, ויש אומרים שהחנטה היא הזמן שניכר הפרי לראשונה אחר נפילת הפרח.

מטעם זה, רוב הפירות המשווקים עתה, אין בהם עדיין קדושת שביעית, ונכתב בצדם "יבול שישית", כי הם שייכים מבחינה הלכתית לשנה השישית. אבל הירקות של אוצר בית דין, יש בהם קדושת שביעית.

אין שום שייכות בין קדושת השביעית, לאיסור המלאכה בשדות בשנת השביעית, ועל כן, גם גידול שלא חלה עליו קדושת שביעית כלל, כגון פרחי נוי, אסור לעשות מלאכות הבאות להשביחו בשביעית, החל מראש השנה ועד סופה.

שאלות ותשובות על ההלכה

שלום וברכה ומה לגבי ירק כגון פיטרוזיליה כוסבר נענע וכו.שרשום עליהם גידול למניעת חרקים היתר מכירה ורק הכשר של רב פלוני לא מוכר לא כמו הרבנים שמתירים בירק של נוכרי האם גם זה מהודר וטוב לכתחילה ואפשר לסמוך על אותו רב פלוני שנתן את ההכשר? ט"ז חשון תשפ"ב / 22 באוקטובר 2021

זו באמת בעיה, והיא אינה קשורה כמובן לשמיטה, אלא חשש של תולעים, ואם אינו הכשר מפורסם בטיבו, נכון שלא להשתמש. אותם שקונים תמיד בד"ץ, לא יכולים להסתמך על היתר המכירה בירקות הירוקים שדורשים גידול ללא תולעים.

שלום רב
לגבי דיני שביעית כתבתם :
"השלב הקובע את קדושת השביעית בירקות האדמה, הוא לקיטתן (כלומר תלישתן מן האדמה), וכל ירק הנלקט בשביעית, יש בו קדושת שביעית, אף על פי שגדל כולו בשנה השישית."
האם הכוונה להיות הירקות ראויים להלקט או לקיטה בפועל ? לשם דוגמה אם היו הירקות ראויים להלקט בשביעית אך בכוונה השאירום ולקטו אותם בשמינית ?

בברכה ותודה מראש ט"ו חשון תשפ"ב / 21 באוקטובר 2021

הכוונה ללקיטה בפועל. תבורכו,

8 ההלכות הפופולריות

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה


נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים על פחות משיעור כביצה

בהלכה הקודמת, הבאנו את דברי מרן השלחן ערוך שפסק, שמי שאוכל פחות מכזית פת, כלומר, פחות מעשרים ושבע גרם פת, אינו צריך ליטול את ידיו. (ושיעור עשרים ושבע גרם פת, יש לשערו באופן כזה, שאם יקח את הפת ויכניס אותה בדוחק בתוך בקבוק של תינוק, יהיה השיעור 27 סמ"ק. והוא בערך שיעור של שני שלישים מהחלק הרך שב......

לקריאת ההלכה