הלכה ליום רביעי ג' אייר תשפ"ב 4 במאי 2022

ההלכה מוקדשת לעלוי נשמתם של

חללי צבא ההגנה לישראל

שנהרגו על קידוש ה' ותוך מילוי תפקידם על הגנת עמנו וארצינו
זכותם של חללי צה"ל מגיני ארץ קדשינו יחד עם כל קדושי עם ישראל תעמוד לעד להגן אלף המגן על משפחותיהם, ויעמדו בתפילה לפני כסא כבודו על כל עם ישראל לבל נוסיף לדאבה עוד, ויקויים בנו מקרא שכתוב, ושמתי מקום לעמי לישראל, ונטעתיו ושכן תחתיו, ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה. וקראת ישועה חומותינו ושערנו תהלה, ותחזינה עינינו בבנין בית מקדשינו במהרה בימינו אמן.

הוקדש על ידי

אתר הלכה יומית

מרבה צדקה מרבה שלום – ביטול גזירתו של הסבא משפולי

אתמול, הבאנו את המעשה שנזכר בגמרא במסכת שבת, שניצלה בתו של רבי עקיבא מגזירת מיתה, על ידי זכות הצדקה.

ומעשה באברך חסיד אחד, שהיה מחסידיו ומקורביו של הסבא קדישא רבי אריה לייב משפולי, והאברך היה חשוך בנים, שישב עם אשתו יותר מעשר שנים ולא זכו לפרי בטן. והיה מיצר על כך מאד, ובכל פעם שהיה נוסע לרבו הצדיק, היה מתחנן לפניו שיתפלל עליו להשם יתברך שיפקדהו בזרע של קיימא. הרב הצדיק היה דוחהו בלך ושוב, באומרו שכבר אמרו חז"ל (ברכות סד.), כל הדוחק את השעה השעה דוחקתו, והנדחה מפני שעה שעה נדחית מפניו. אולם אשתו של האברך היתה טוענת בפניו, מה תועלת יש לי במה שאתה עוזב אותי לבדי בימי החגים ונוסע אל הרבי הצדיק, אם הוא אינו מבטיח לך שנזכה לפרי בטן? וכך המשיכה האשה לבכות בפני האברך, עד כי גמר בדעתו, שהפעם בנסיעתו הקרובה, הוא לא ינוח ולא ישקוט עד שרבו יבטיח לו שיזכה לפרי בטן. (וידוע לנו על כמה מעשים שהיו אצל מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שאנשים הפצירו בפניו בבכיות שיבטיח איזה דבר, והיה מתחמק מאד מלהבטיח, ואומר שאינו יכול להבטיח, אבל אחרי הפצרות רבות עד בוש, הבטיח, ואמנם נתקיימה הבטחתו באופן מופלא).

והנה בבואו אל הרבי מצא אותו דבוק ברעיוניו ביחוד ה', והתחיל האברך להפציר בו שיתפלל לה' שיחון אותו בבן זכר, והרבי היה דוחהו כדרכו, באומרו, כעת אני עסוק בכללות ישראל ולא אפנה עצמי אל הפרט! והאברך ממשיך בהפצרותיו ואמר, לא אזוז מכאן עד שהרבי יגזור אומר שאפקד בבן זכר! ויחר אפו של הסבא משפולי, ובקוצפו על האברך שהטרידו הרבה, אמר, "הנני נשבע בשבועת התורה שלא יהיו לך בנים מפני שאתה דוחק את השעה"! הלך האברך לביתו שבור ורצוץ, וכמעט אמר נואש שלא יהיה לו פרי בטן. סיפר לאשתו את הנעשה ובכו הרבה בדמעות שליש, כי אמרו, בודאי שדברי הרבי הצדיק יעשו רושם בשמים, ולא נשארה תקוה שה' יתברך יחון אותם בפרי בטן.

לימים פנה האברך החסיד לרגל מסחרו, יחד עם רעייתו לעיר קוריץ, ויהי איש מצליח, והתעשר מאד, והרב הקדוש רבי פנחס מקוריץ תלמיד רבי ישראל בעל שם טוב, היה חי באותה עיר בעניות גדולה, כי היה שקדן עצום בתורה, ויט שכמו לסבול עול התורה יומם ולילה וביתו ריק מכל. והימים ימי ניסן, וימי חג הפסח קרבים ובאים, ולרש אין כל. לא יין ולא מצה ומרור וכל צרכי החג.

ויוודע הדבר לאברך החסיד, וילך לביתו של הרב הצדיק רבי פנחס, ויראה במו עיניו כי באמת ביתו ריק מכל. שאל את הרבנית, אשתו של רבי פנחס על מצבה, ענתה לו הרבנית, אין בביתי אפילו פרוטה אחת, ומאין יבוא עזרי? אמר לה האברך, אל תדאגי, "עלי כל מחסורכם", רק בבקשה ממך, אל תודיעי לרב הצדיק שום דבר, ותשאירי את הדברים בסוד, ואני מבקש רשות להתארח בביתכם בליל הסדר. ותעש כן הרבנית.

כשהגיע ערב פסח, היה הרב הצדיק בצער גדול, בראותו כי אין לו שום דבר מצרכי החג, הלך במר נפשו לבית המדרש ושם את מעייניו בתורה הקדושה, ובטח בה' שלא יעזוב את חסידיו. וכל הזמן ההוא היה רבי פנחס תמה לעצמו, כיצד הרבנית נותנת לו מנוחה, ומשאירה אותו באהבת התורה, אך לא שאל אותה מאומה, כי בתורת ה' חפצו.

והנה האברך החסיד שהיה מופלג בעושר, הכין מצה ומרור ויין לו ולרעייתו ולבני משפחת הצדיק, והובילם אל בית הצדיק בערב חג הפסח. גם הביא לכבוד הצדיק בגדים נאים לו ולרעייתו, והחליף את כל כלי הבית וכלי המטה למיטות נאות ומצעות של משי ורקמה. והדליק נרות גדולים ויפים להרבות אורה בביתו של רבי פנחס. ויהי בלילה, הוא ליל שימורים, כשבא רבי פנחס אל ביתו, הופתע מאד לראות כי כל ביתו נתמלא אורה, ועל השלחן יין ומצות ומרורים וכל צרכי הפסח. שאל את הרבנית מאין כל אלה? סיפרה לו הרבנית כל מה שעשה האברך החסיד, והראתה לו גם את המטה והבגדים היפים אשר הביא לכבוד החג.

מיד בא האורח האברך החסיד, ובאין אומר ודברים, התחיל רבי פנחס בעריכת הסדר, ואמר את הקידוש, ושתו כולם יחד בהסיבה, והגיעו לאמירת ההגדה, ולסיפור יציאת מצרים, והאברך החסיד החריש ולא דיבר מאומה, רק היה מקשיב ושומע איך הרב הצדיק כשהוא שמח וטוב לב, מספר ביציאת מצרים ועל הנסים שעשה ה' יתברך לעם ישראל. כשהגיעו לסעודה, אחר אכילת המצה והמרור, הוציאה הרבנית מאכלי בשר לכבוד החג, וכטוב לבו של רבי פנחס, אמר לאברך, הנה חרדת עלינו אל כל החרדה הגדולה הזאת, כל כך כיבדת אותנו ושימחת אותנו, אמור לי, מה שאלתך ממני ותעש! סיפר לו האברך על מצוקתו כי הוא חשוך בנים, ולצערו בפנותו אל הסבא קדישא משפולי, והפציר בו מאד, חרה אפו עליו, ונשבע לו שלא יהיו לו בנים. ויתחנן לפני רבי פנחס לבטל את הגזרה שגזר הסבא משפולי, ולהתפלל לה' שיפקדהו בפרי בטן. כשמוע רבי פנחס את הדברים, קם ונשבע לאמור, "אם יש לי זכות בשמים, אני נשבע בשבועת התורה שעוד השנה תזכה להפקד מאשתך בבן זכר"!

כאשר אמר כן רבי פנחס, נעשה רעש גדול בשמים, כי לפניהם עמדו שתי שבועות, זו נגד זו, שבועתו של רבי פנחס מקוריץ, מול שבועתו של הסבא משפולי, ולבסוף בדקו בספרן של צדיקים, ומצאו כי רבי פנחס מקוריץ, כל ימי חייו, לא נשבע אפילו על דבר שהוא אמת, ולכן פסקו לקיים את שבועתו, ובאותה השנה נפקד אותו אברך ואשתו בבן זכר.

את כל הסיפור הנ"ל סיפר הרב הקדוש רבי ישראל מרוז'ין, והובא בספר דרך הנשר (עמוד נא). ומכאן נלמד מה גדולה מצות הצדקה ברוחב לב ובעין יפה, כמעשה האברך החסיד הנ"ל, שזכה לשכר טוב, בהפקדו בבן זכר באותה שנה, ששימח בה בליל שימורים את הרב הצדיק, בצדקתו ובתרומת ידו, ובתבונות כפיו. "וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם". (ישעיה, לב. ראה בענף עץ אבות עמוד קיא).​

8 ההלכות הפופולריות

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה


נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים על פחות משיעור כביצה

בהלכה הקודמת, הבאנו את דברי מרן השלחן ערוך שפסק, שמי שאוכל פחות מכזית פת, כלומר, פחות מעשרים ושבע גרם פת, אינו צריך ליטול את ידיו. (ושיעור עשרים ושבע גרם פת, יש לשערו באופן כזה, שאם יקח את הפת ויכניס אותה בדוחק בתוך בקבוק של תינוק, יהיה השיעור 27 סמ"ק. והוא בערך שיעור של שני שלישים מהחלק הרך שב......

לקריאת ההלכה