שאלה: אנו זוג נשוי, ומתארחים בבית הורי האשה, האם על האשה להדליק נרות שבת בנוסף לנרות שמדליקה אמה?
תשובה: כתב מרן בספרו "בית יוסף" (בסימן רסג): "מצאתי בתשובה אשכנזית (היא תשובת מהרי"ל), שני בעלי בתים האוכלים במקום אחד, כל אחד מברך על מנורה (נרות) שלו, ואף על פי שבספר אור זרוע מפקפק בדבר, מכל מקום יש נוהגים כך, מפני שכל מה שמתווספת אורה בבית, מתווסף שלום בית יותר, ויש בזה שמחה יתירה להנאת אורה בכל זוית".
כלומר, נהגו באשכנז, ששני אנשים שנמצאים בבית אחד, ואוכלים על שלחן אחד, רשאים כל אחד להדליק נר שבת בפני עצמו, מפני שטעם התקנה שתיקנו חכמים להדליק נרות שבת, הוא כדי שלא ישבו בחשכה, וכדי שיהיה שלום בבית, שלא יתקלו בשום דבר, ולהוסיף שמחה יתירה לכבוד שבת, ולכן, אף על פי שאדם אחד כבר הדליק נרות, עדיין יש תועלת בהוספת אורה בבית על ידי ההדלקה השנייה, ולכן גם השני רשאי להדליק "בברכה".
אולם ב"שלחן ערוך" פסק מרן בזו הלשון: "שני בעלי בתים האוכלים במקום אחד, יש אומרים שכל אחד מברך על מנורה שלו, ויש מגמגם (מפקפק) בדבר, ונכון להזהר בספק ברכות ולא יברך אלא אחד".
כלומר, לפי דעת מרן השלחן ערוך, אין לנהוג כמנהג אשכנז, שכמה אנשים מדליקים במקום אחד, אלא אחד יברך, ובזה יוצא השני ידי חובת הדלקת הנרות.
ומכאן נלמד, שלדעת מרן השלחן ערוך, אשה נשואה שמתארחת בבית אמה, אינה רשאית להדליק נרות שבת בנוסף לנרות שאמה מדליקה, אלא אם תרצה, תדליק נרות בלא ברכה, שהרי "ספק ברכות להקל". אבל למנהג האשכזים, רשאית האשה להדליק ולברך על ההדלקה, שהרי הם פוסקים כדעת המהרי"ל בזה, שאפשר לברך על "תוספת אורה". וכן פסק הרמ"א בהגהתו לשלחן ערוך.
ואמנם הגאון רבי שלום משאש זצוק"ל בספרו שמש ומגן (ח"ב סי' לח) כתב, שמנהגם לברך על תוספת אורה, כמו שפסקו המהרי"ל והרמ"א, מפני שגם מרן השלחן ערוך לא פסק בצורה מוחלטת להיפך מדבריהם, אלא כתב "ונכון להזהר" בדבר. ולכן, יש לסמוך על דברי המהרי"ל למעשה.
אולם מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל דחה את דבריו, "שהואיל ויצא מפיו של מרן השלחן ערוך שיש בזה ספק ברכות, לפיכך שב ואל תעשה עדיף".
ומכל מקום פסק מרן רבינו זצוק"ל, שאם הבת חפצה בכך, הרי היא רשאית להדליק נרות "בברכה" בחדר המיוחד לה לישון שם, שהרי הנרות שהדליקה האם אינם מאירים באותו חדר כלל. ומכל מקום, עליה להקפיד להדליק נרות ארוכים דיים, כדי שכאשר יפנו כולם לישון לאחר הסעודה, עוד ידלקו הנרות בחדר שישנים שם, ויוכלו ליהנות בפועל מאור הנרות. (חזון עובדיה שבת ח"א עמוד קצא). וכן פסק הגאון רבינו בן ציון אבא שאול זצוק"ל. (אור לציון פי"ח ס"ו).
ולסיכום: בת נשואה המתארחת אצל אמה, אינה רשאית לברך על הדלקת הנרות, מאחר והיא נפטרת מן ההדלקה בהדלקה של אמה. ואם היא חפצה בכך, הרי היא רשאית להדליק נרות בברכה, בחדר שמיוחד לה לשינה, ועליה להקפיד שהנרות יהיו ארוכים דיים, כדי שתמשך ההדלקה עד לאחר הסעודה, ואז יוכלו ליהנות מאור הנרות שבחדר השינה.
