הלכה ליום רביעי כ"ז סיון תשס"ז 13 ביוני 2007

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת

מרים בת ריקה ע"ה

הוקדש על ידי

נכדה יעקב

שאלה: האם מותר על פי ההלכה לנסוע למצרים?

תשובה: ראשית כל יש להבהיר כי שאלתינו נסובה אך ורק על עצם הנידון אם מותר להכנס למצרים, אבל לצאת מארץ ישראל בכלל, יש לדון בכל מקרה לגופו אם יש להקל בזה, שהרי על ידי היציאה מארץ ישראל, מבטלים מצות ישוב הארץ. ואכן מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א כשדן בספרו שו"ת יחוה דעת, אם מותר לנסוע למצרים, דיבר באופן שלא היה חשש איסור מצד היציאה מארץ ישראל, מפני שהשואלים היו עתונאים דתיים שרצו לנסוע למצרים לצורך עבודתם ופרנסתם, בכדי לעמוד מקרוב ולדווח על המשא ומתן לשלום בדיוני "ועידת קהיר", והם שהגישו שאלה זו למפני מרן הרב שליט"א.

בגמרא בתלמוד ירושלמי (ריש פרק ה' ממסכת סוכה) אמרו, רבי שמעון בר יוחאי אומר, בשלושה מקומות הוזהרו בני ישראל שלא לשוב למצרים, שנאמר, לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד, לא תוסיפו לשוב עוד לראותה.(ובכולם הכתוב מוסב על מצרים).שלש פעמים חזרו (כלומר שלש פעמים חזרו ישראל למצרים) ובשלשתם נפלו (נכשלו ולא הצליחו), האחת בימי סנחריב, שנאמר הוי היורדים מצרים לעזרה, השנייה בימי יוחנן בן קרח, והשלישית בימי טרכינוס. והמעשה של טרכינוס מובא בגמרא (סוכה דף נא:) שיהודי אלכסנדריה של מצרים שחיו שם בעושר ובגדולה, נהרגו כולם על ידי טרכינוס הרשע. והסבירה הגמרא מפני מה נענשו? מפני שעברו על מה שנאמר בתורה "לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד". וכן פסק הרמב"ם (בפרק ה' מהלכות מלכים) וזו לשונו: מותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים, ובשלשה מקומות הזהירה התורה שלא לשוב למצרים.

והנה ידוע הדבר שבארץ מצרים חיו כמה קהילות קדושות ומפוארות, וכן פעלו שם גאוני עולם גדולי ישראל, ועל צבאם רבינו הרמב"ם בעצמו שכנודע היה רופאו האישי של שליט מצרים צלאח א דין, ולכאורה יפלא מאד עליהם, על מה סמכו לעבור בכל יום על שלשה איסורי תורה לשכון במצרים.

ואמנם בספר כפתור ופרח (לרבי אשתורי הפרחי, שחי לפני כשבע מאות שנה בארץ ישראל וחיבר את ספרו העוסק כולו במצוות התלויות בארץ) כתב ששמע מאחד מצאצאיו של הרמב"ם, ורבי שמואל שמו, שהרמב"ם היה חותם באגרותיו שהיו נשלחות לערים אחרות, "הכותב העובר בכל יום שלשה לאוין של איסור לדור במצרים, משה בן מימון". אלא שבאמת קשה הדבר מאד להאמין שכך היה כותב הרמב"ם על עצמו, לא יאומן כי יסופר, כי חלילה שרבינו הרמב"ם היה עובר על איסורי תורה, ואף אם נאמר שהרמב"ם היה אנוס להשאר במצרים בהיתו רופא המלך והשרים, על כל פנים לא יתכן שיכתוב על עצמו שהוא עובר בכל יום על איסורי תורה.

ובאמת שמרן הרב שליט"א הביא כמה אחרונים שסירבו להאמין לשמועה זו, ומהם בספר שבילי דעת שכתב, וכמה יתחמץ לבבינו על עדות זו שכתב הכפתור ופרח, יען כי בידינו כמה איגרות של רבינו הרמב"ם ולא מצאנו חתימה זו כלל ועיקר. וכן העידו כמה חוקרים שראו כתבי יד של רבינו הרמב"ם, ולא נמצאה חתימה כזו כלל. וכן דחו שמועה זו רבים מן הפוסקים כי שמועת שוא היא.

והריטב"א בחידושיו למסכת יומא (דף לח) כתב, לכאורה יש לתמוה על מה סמכו העולם (כלומר, ישראל) בזמן הזה להתישב בארץ מצרים, כגון הרמב"ם וכמה גדולים אחרים, ויש אומרים שאותם עיירות (שעליהם דיברה התורה שלא נשוב אליהם) כבר נתבלבלו (עברו למקומות אחרים) ונחרבו, ואלו (כלומר, ערי מצרים של זמנינו) עיירות אחרות שנתישבו לאחר מכן, כלומר, המדינה שאנו קוראים לה "מצרים" אינה מצרים הקדומה שעליה דברה התורה, אבל למצרים העתיקה, באמת אין לשוב ולהשתכן בה אף בזמן הזה. אולם טעם זה לא מצא חן כל כך בעיני הריטב"א, ולכן סיים, והנכון יותר, שהאיסור להתיישב בארץ מצרים אינו אלא בזמן שרוב ישראל שרויים על אדמתם, אבל בזמן הזה שרוב ישראל נגזר עליהם להיות נדחים בכל קצוי תבל, ממילא אנו רואים שרצון ה' שלא יהיו בארץ ישראל, וכל חוץ לארץ שוה, ואין איסור אלא כשיוצא מן הארץ לחוץ לארץ.

אבל תירוץ זה לא יתכן לאמרו לדעת הרמב"ם שכפי שהבאנו, כתב להלכה פסוקה שמותר לשכון בכל העולם חוץ מבארץ מצרים, ומבואר שלדעתו הלכה זו נוהגת אף בזמן הזה. אולם הטעם הראשון שכתב הריטב"א, שאין זו מצרים הכתובה בתורה, יתכן לאמרו אף לדעת הרמב"ם. וכן כתב הגאון רבי יעקב קשטרו, המהריק"ש (ממצרים) שהעיר אלקאהרה, (היא קהיר), נקראת על שם המלך שבנאה, ואינה ארץ מצרים שבמקרא, אלא מלכות אחרת היא, ולכן כמה גדולי עולם שכנו בעיר אלקאהרה הסמוכה לפסטאט מצרים, ולא חששו לאיסור זה. ואמנם המעשה שהובא בגמרא על תושבי מצרים שנענשו, היה על יהודי אלכסנדריא של מצרים השייכת לעיר העתיקה, שהיא בודאי מצרים המוזכרת בתורה. אלא שעדיין יש לתמוה על מה סמכו כמה גאוני עולם שדרו באלכסנדריא של מצרים ולא חששו לאיסור זה.

ולאחר שהאריך בזה מרן הרב שליט"א, הביא דברי הרדב"ז (שגם הוא חי במצרים) שכתב (בדרך אגב לענין אחר) שהטעם שאנו סומכים עליו לדור במצרים, הוא משום שאין בדעתינו להשתקע כאן לצמיתות, אלא רק לגור שם באופן זמני, וכאשר תמצא ידינו (כלומר, ולכשיתאפשר לנו) נלך לארץ ישראל, ולכן אין אנו עוברים על איסור זה. ומובן שטעם זה בודאי אפשר לאמרו אף לדעת הרמב"ם, שלא אסרה תורה אלא להשתקע במצרים באופן קבוע אבל לדור שם באופן זמני אין איסור כלל. ובאמת שכן מבואר בדברי הרמב"ם עצמו, שכתב, "מותר לחזור לארץ מצרים לסחורה", ומקור דבריו מן הירושלמי, ולכן טעם זה הוא הנכון להלכה.

לכן מותר לנסוע למצרים לצורך פרנסה וכדומה, כל שבדעתו לשוב לארץ אחר כך.

וכן נודע הדבר, שלפני כששים שנה ירד מרן הרב שליט"א למצרים, מפני שהמצב הרוחני שם היה קשה, והלך בשליחות מורו, הגאון רבי עזרא עטייה זצ"ל, לחזק את התורה, ושם סידר בבקיאות נפלאה למעלה ממאה גיטין להתיר נשים מכבלי העיגון, ופעל רבות ונצורות באופן אשר לא יאומן כי יסופר לתלמיד חכם צעיר כל כך, כבן עשרים ושש שנים בלבד, במסירות נפש פשוטו כמשמעו. עד שהעיד עליו רבו בפני כמה מחכמי "פורת יוסף" (ומהם הרה"ג ר' עזרא עדס שליט"א, מהרצליה) כי עתיד צעיר זה בתוך עשר שנים להיות כמו רבי יוסף חיים (בעל בן איש חי). אשרי העם שככה לו. (אלא שבסופו של דבר אחר כמה שנים נאלץ לעזוב את מצרים מפני ש"הרב מטעם" שלטונות מצרים לא הסכים להסדרי כשרות בבית החולים שם, והיו ישראל נכשלים באכילת נבלות וטריפות, ולאחר שתדלנות בענין, הציג מרן הרב את התפטרותו, ומאז תהילות לאל, חוסלה גלות מצרים, וכל בני הקהילה, ומהם רבים מתלמידי הרב, עלו לארץ הקודש).

שאל את הרב


8 ההלכות הפופולריות

אכילת בשר ושתית יין מראש חודש אב

מבואר במשנה במסכת תענית (דף כו:) שגזרו חכמים, שבערב תשעה באב, דהיינו בסעודה המפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני התענית, אין לאכול בשר, וכן אין לשתות יין, ולא יאכל אדם שני תבשילין, כגון אורז וביצה וכדומה, אלא תבשיל אחד בלבד. ומבואר מן הדברים כי אין איסור מן הדין באכילת בשר אלא בסעודה המפסקת בלב......

לקריאת ההלכה

משנכנס אב ממעטין בשמחה – שנת תשפ"ב

ביום שישי הבא עלינו לטובה, יחול ראש חודש מנחם אב. ובשבוע הבא ביום שבת, יחול יום תשעה באב, ומאחר ואין להתענות בשבת (מלבד ביום הכיפורים), לכן התענית נדחית ליום ראשון (ממוצאי שבת הבאה), עשירי באב. הקדוש ברוך הוא יהפכהו לששון ולשמחה במהרה בימינו. משנכנס אב אף על פי שבכל ימי בין המצרים נוהגים קצת מנה......

לקריאת ההלכה

הבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, ודין חולה שאוכל בתשעה באב

בשנה שתשעה באב חל במוצאי שבת, כמו בשנה זו (תשפ"ב), נחלקו רבותינו הראשונים כיצד יש לנהוג לענין הבדלה על הכוס, ושלוש שיטות בדבר. השיטה הראשונה, היא שיטת הגאונים, שמבדיל במוצאי התענית, דהיינו במוצאי יום ראשון, לפני שיטעם משהו. השיטה השנייה היא שיטת בעל ספר המנהיג, שכתב שיבדיל במוצאי שבת ויתן......

לקריאת ההלכה

"שבעה עשר בתמוז"

היום הוא יום תענית "שבעה עשר בתמוז". שבעה עשר בתמוז חל אתמול, בשבת, ומחמת קדושת השבת התענית נדחית להיום. תענית שבעה עשר בתמוז נאמר בספר זכריה (פרק ח פסוק יט) "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי, יִהְיֶה לְבֵית יְהו......

לקריאת ההלכה


שאלה: כמה שיעורי "כזית" מצה צריך לאכול בליל פסח?

תשובה: בליל הסדר חובה לאכול סך הכל שלשה שיעורי "כזית" של מצה. וכל כזית הוא שיעור של קרוב לשלשים גרם מצה. ומכל מקום יש מקום להחמיר לאכול ארבעה שיעורים של מצה, או חמישה, כמו שנבאר. סדר ליל פסח סדר ליל פסח שסידר רבינו רש"י הקדוש הוא כך: קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא מצה. מר......

לקריאת ההלכה

דין סעודה מפסקת בשבת

בכל שנה, בערב תשעה באב, אסרו חכמים לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת, (היא הסעודה שאוכלים לפני תחילת הצום, אחרי חצות היום). וכן אסרו לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת. וישנם כמה פרטי דינים בזה. אולם בשנה זו (תשפ"ב) שתענית תשעה באב תחול ביום ראשון, נמצא ש"ערב תשעה באב" חל ביום השבת,......

לקריאת ההלכה

דינים השייכים ליום תשעה באב

תשעה באב אסור בחמישה דברים. אכילה ושתיה, רחיצה, וסיכה (סיכה פירושה לסוך את הגוף בשמן, או למרוח קרם גוף וכדומה), נעילת מנעלי עור, ותשמיש המיטה. וכן אסרו חכמים ללמוד תורה ביום תשעה באב, לפי שדברי תורה משמחים את הלב. ואין לעסוק אלא בספר איוב, ובנבואות החורבן שבספר ירמיה, וכן במדרשים השייכים לחורבן, ובה......

לקריאת ההלכה

דין תספורת בימי בין המצרים – שנת תשפ"ב

מנהג איסור תספורת מרוב תוקף האבלות בימי בין המצרים, נהגו האשכנזים שלא להסתפר ולהתגלח, מיום שבעה עשר בתמוז ועד יום עשירי באב. אולם הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו להחמיר בזה, אלא מנהגינו כעיקר תקנת רבותינו התנאים, שגזרו אחר חורבן בית המקדש, שבשבוע שחל בו תשעה באב אסור מלספר ולכבס, וכן פסקו הרמב&q......

לקריאת ההלכה