שאלה: אדם שמבקש לקבל רשיון נהיגה, וידוע לי שהוא אינו מסוגל מבחינה בריאותית לנהוג, האם עלי להודיע למשרד הרישוי על בעיה זו?
תשובה: כתב הרמב"ם (בפרק א מהלכות רוצח), וזו לשונו: כל היכול להציל את חברו ואינו מצילו, עובר על "לא תעמוד על דם רעך", לפיכך הרואה את חברו טובע בים, או שלסטים באים עליו, ויכול להצילו, או ששמע שאנשים חושבים עליו רעה וטומנים לו פח, ולא גילה את אוזן חבירו להודיעו, הרי זה עובר על מה שנאמר בתורה "לא תעמוד על דם רעך".
והנה אמנם מבואר בדברי הרמב"ם (פ"ז מה' עדות), שהמספר בגנות חברו, אף על פי שאומר אמת, הוא בכלל עוון "לשון הרע", שעליו נאמר "יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות". מכל מקום, בודאי שכל איסור לשון הרע, שייך דוקא באופן שמתכוין רק להשמיץ את חברו ולבזותו, אבל אם מתכוין לתועלת, ולהרחקת הנזק, הדבר מותר. וכמו שמדוקדק בדברי הרמב"ם שהבאנו, שכתב שאם שמע אדם שאנשים חושבים לעשות רעה לחברו, ולא גילה את אוזן חבירו להודיעו, הרי זה עובר על מה שנאמר בתורה "לא תעמוד על דם רעך". וכן פסקו הטור ומרן השלחן ערוך (סימן תכו).
וכן הגאון רבי ישראל איסר, מגדולי רבני וילנא, בספרו פתחי תשובה (סימן קנו) כתב כך:
"הנה המגן אברהם וכן בספרי המוסר האריכו בחומר איסור לשון הרע, וראיתי לנכון להעיר לאידך גיסא (לצד השני), שיש עון גדול יותר מזה, וגם הוא מצוי ביותר, וזהו מי שמונע עצמו מלגלות אוזן חבירו במקום שיש צורך להציל עשוק מיד עושקו, מפני שחושש לאיסור לשון הרע, כגון הרואה מי שאורב לחבירו להרגו או להזיקו בערמה, ומונע את עצמו מלהודיע לחבירו, מפני שחושב שהוא בכלל איסור לשון הרע, ובאמת שהנוהג כן גדול עונו מנשוא, ועובר על "לא תעמוד על דם רעך".
וכן בעניני שידוכין שהבחור איש רע ובליעל ונוכל, ומבקש להתחתן, הרי זה בכלל מצות השבת אבידה. והדברים מסורים ללב, אם כוונת המספר לחבירו רעה, הרי זה בכלל איסור לשון הרע, אבל אם כוונתו לטובה להזהיר את חבירו ולהצילו מפח יקוש, מצוה רבה היא ותבוא עליו ברכה".
וכן פסק כיוצא בזה הגאון בעל חפץ חיים (בהלכות איסורי רכילות כלל ט), שהרואה את חבירו שרוצה להשתתף באיזה מסחר עם חבירו, ויודע בודאי שעל ידי כך יגרם לו הפסד, חייב להודיע, וכן בעניני שידוכים וכו', ובלבד שלא יגזים בסיפורו יותר ממה שידוע לו, ושיכוין רק לתועלת הענין ולסילוק הנזק מחבירו בלבד, ולא יתכוין להשמיץ את חבירו מתוך קנאה ושנאה שבלבו עליו.
ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בספרו שו"ת יחוה דעת (ח"ד סימן ס) הוסיף, שכאשר יש צורך בדבר, על שלטונות הצבא להמציא כל המסמכים הרפואיים שברשותם שהם חסויים, לבית הדין, בדבר מצב בריאותו של הבעל, כדי לדון ולפסוק בתביעת הגירושין של האשה נגד בעלה.
ולפיכך בנידון שלנו, פסק מרן רבינו זצ"ל, שהיודע שהאיש המבקש את רשיון הנהיגה, הוא חולה במחלה כל שהיא, או שמחמת זקנה אינו יכול לנהוג, ודבר זה אינו ניתן להבחנה בבדיקה שגרתית, עליו להודיע מיד למשרד הרישוי את אשר ידוע לו, כדי למנוע אסונות בנפש וברכוש. ושומר ישראל ישמור שארית ישראל.
