בתוספתא (בבא מציעא דף נח.) אמרו, השוכר את הפועל לשמור לו פרה, לשמור את התינוק, אין נותנין לו שכר שבת, וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש, וכן פסקו הטור ומרן השולחן ערוך.
ומבואר שאסור לשלם לשומר, והוא הדין ל"שמרטף" עבור מלאכת השמירה ביום השבת, כיון שזהו "שכר שבת", וגזרו רבותינו שלא לקבל שכר על מלאכה הנעשית בשבת אף שאין כל איסור בעשייתה, מפני ששכר שבת דומה לענייני מקח וממכר האסורים בשבת.
אולם מבואר שם בתוספתא ובדברי הפוסקים, שמותר לשלם שכר שבת בהבלעה, כלומר, אם שוכר אדם שומר, שישמור על חפציו במשך שבוע, יכול לשלם לו עבור כל ימות השבוע אף על פי שבכלל השבוע גם יום השבת, ולפיכך הוא הדין לגבי שמרטף, שאם התנו עמה מראש שתשגיח על הילדים במשך כל השבוע וכדומה, ולא מחשבים עמה את שכרה לפי שעות או ימים, אלא בסכום כולל עבור כל הזמן שמוטל עליה לשמור, מותר לשלם לה גם עבור השגחתה על הילדים ביום השבת, שכן זהו שנקרא שכר שבת בהבלעה. אבל אם שכרה מחושב לפי מספר שעות או ימים, אסור לתת לה שכר שבת, וכן אסורה היא לקבל שכר שבת, אלא אם הדבר הוא לצורך מצוה, שבאופן זה לא גזרו חכמים. ולכן כתב בספר כנסת הגדולה שנהגו לשלם למיילדות עבור מלאכתן ביום השבת, וכן כתבו הפוסקים שנהגו לשלם לחזנים ולתוקעים בשופר עבור מלאכתם בימי שבתות וימים טובים.
ומכל מקום כתבו הפוסקים, שכל הנוטל שכר עבור מלאכה בשבת, אף על פי שהוא לצורך מצוה, אינו רואה סימן ברכה לעולם מאותו שכר, ולכן כתבו שטוב שיקבלו שכרם בהבלעה, כגון שיקבל החזן את שכרו גם עבור תפילות בימי החול וכדומה. ובספר ילקוט יוסף הביא ששמע מפי מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שאם נוטל שכר עבור עניין מצוה שנעשה בשבת, טוב שיקנה באותו השכר איזה דבר מצוה, כגון ספרי קודש וכדומה, משום שכיוון שלוקח שכר זה לדבר מצוה, יראה בו סימן ברכה.
תיקון טעות: בהלכה שפורסמה לפני מספר ימים בעניין מי ששכח לברך ברכות השחר, בסוף ההלכה, נכתב בטעות כי מי שנזכר ששכח לברך ברכות התורה כשהוא עומד באמצע קריאת שמע, יוכל לברך ברכות התורה בין הפרקים של קריאת שמע, ומובן שאין הדין כן, וכפי שכתבנו בפירוש בתחילת ההלכה, שאם בירך כבר ברכת "אהבת עולם" שקודם קריאת שמע, אינו רשאי לברך יותר ברכות התורה. (ודין הנשים בזה הוא כמו שביארנו בהלכה שבאה אחר כך.) וחן חן לכל אותם שהעמידונו על כך.
