עניית אמן
כתב מרן השלחן ערוך (סימן רטו סעיף ב):
השומע אחד מישראל מברך אחת מכל הברכות, אף על פי שלא שמע את כל הברכה, מתחילתה ועד סופה, חייב לענות אחריו "אמן". אבל אם היה המברך אפיקורס, או כותי (שהיו הכותים עובדים עבודה זרה), אין עונין אחריו "אמן".
והרמ"א הוסיף על דברי מרן, שמכל מקום, אם שומע מגוי ברכה שלימה, מתחילתה ועד סופה, ושמע שהוא באמת מברך את ה' אלוקינו מלך העולם, יש לענות אחר הברכה, אמן.
טעם הדבר
וטעם הדבר שאין לענות אמן אחר ברכת הגוי, הוא מפני שחוששים שמא הגוי בירך לשם עבודת אלילים, כמו שנוהגים בזמנינו הנוצרים האדוקים, שהם מברכים לאלהות שלהם, ומזכירים שם עבודה זרה לפני סעודתם. וזהו טעם הדברים שכתב רבינו הרא"ש (ברכות פ"ח ס"ה) ועוד מרבותינו הראשונים.
ולפי טעם זה, אם שמענו בפירוש את כל הברכה מפיו של הגוי, יש לענות אחריו אמן, שהרי בודאי לא הזכיר כאן שם עבודת כוכבים.
אולם רבינו הרמב"ם (פ"א מהל' ברכות הי"ג) כתב, שאין עונים אמן אחר ברכת הגוי כלל, ואפילו אם שמע מפיו את כל הברכה. וכן דעת עוד מרבותינו הראשונים. וכך משמעות דברי מרן השלחן ערוך. (עי' הליכות עולם ח"ג עמוד קכב), כי תמיד יש לחוש שהוא מתכוון בלבו לעבודה זרה שלו. אבל הרמ"א, כאמור, כתב כדברי הרא"ש, שאם שמענו את כל הברכה מפי הגוי, יש לענות אחריו אמן.
הדין למעשה
ולכן למעשה, למנהג הספרדים ההולכים אחר הוראות מרן השלחן ערוך, אין לענות אמן על ברכתו של הגוי. אבל למנהג האשכנזים, אם שמע את כל הברכה מפי הגוי, יענה אחריו אמן.
דין המוסלמים
ומכל מקום כתב הגאון הראש"ל רבי יצחק יוסף שליט"א (ילקו"י, סימן רטו, עמוד שעו), בשם הגאון מהר"י קאשטרו, שאף כי הדברים נכונים לגבי כל הגויים, שאין לענות אחריהם אמן, אבל לגבי הישמעאלים המחזיקים בדת האיסלאם, מאחר וידוע לנו שהם מאמינים באל אחד, ואינם מערבים בו אמונה של עבודה זרה, אף על פי שדתם מלאה שיבושים והבלי הבלים, בכל זאת, לענין זה יש לסמוך על כך שברכתו של המוסלמי כשהיא נאמרת בלשון הברכות שלנו, היא ברכה נכונה, ויש לענות אחריו אמן.
ולסיכום: למנהג הספרדים, אין לענות אמן אחר ברכתו של הגוי. ואם הוא מוסלמי, ושמענו את כל הברכה מפיו, יש לענות אמן. ולמנהג האשכנזים, כל ששמע את כל נוסח הברכה מפי הגוי, עונה אחריו אמן.
